וואו .. אז מאיפה להתחיל בכלל ..
אז ככה ,
ההורים שלי רצו שאני אלך לסאמר סקול מאז שאני בת 11 בערך והם שיגעו לי את השכל עם זה .. וממש לא רציתי . והם הרפו .
לפני שנה בערך חברה שלי שלחה לי כל מיני קישורים לסיפורים שילדים כותבים
כאן , וראיתי כמה שהיא רוצה ללכת ל- סאמר סקול .
פתאום מצאתי את עצמי שעות באתר של ה- סאמר סקול קוראת כל מיני חוויות של ילדים וכאלה .. אין ספק שזה עשה לי חשק ללכת .
אמרתי את זה להורים שלי ממש שמחו וישר רשמו אותי. 
היו לי הרבהה חששות , שאני לא יכיר אנשים ושאני יהיה לבד . ובלי ההורים ..? שבועיים ? מפחיד קצת.
כבר כשהיה את המפגש התחלתי להתחבר לבנות . ודיברתי קצת עם חלקן בפייסבוק גם לפני.
ביום של הטיסה היה ממש מוזר ומרגש וכ"כ רציתי כבר להגיע .
כשהגעתי לאיסטבורן הייתי בטוחה שהכל יהיה סגור כזה ממש כמו בית ספר , ושיהיו הרבה יותר אנשים מחו"ל . ציפיתי למשהו שונה .
אבל מרגע לרגע ממש התאהבתי במקום.
החדרים היו ממש נוחים ונקיים ...
מרגע לרגע אתה מכיר יותר אנשים , לבד אתה בטח לא .
גם כשיש את הרגעי שבירה יהיה מי שיהיה שם במשבילך , בין אם זה המדריכות המדהימות לי והדס ובין אם זה מישהו מקבוצה .
היו את המדריכים הכתומים ה EAC שממש התחברתי אליהם .
החוויה הייתה מדהימה ,
ראיתי מקומות שלא ראיתי קודם ושגם לא הייתי רואה אם לא הייתי באה
ל- סאמר סקול , התחברתי עם אנשים שבחיים לא הייתי חושבת שאני יתחבר אליהם , לשופינג היה זמן , והרבה . המשחקי ספורט והבריכה היו ממש כייפים וגם מגבשים . 
ביום האחרון , היה ממש קשה להיפרד מכולם , מהמדריכים , האנשים שמחו"ל, הקבוצה הישראלית ... ( אני מתגעגעת לכולם אחד אחד ואני מתה לראות אותם כבר )
לפגוש את ההורים אחרי השבועיים היה ממש מוזר וכיף בו זמנית .
בקיצור , ה- סאמר סקול זאת החוויה הכי כיפית שהייתה לי בחיים ואין ספק שהיא עשתה לי את החופש הגדול . 
