היי כולם, אני אור גזל והקיץ טסתי לקנדה לYCC.
האמת שאני לא יודעת ממש מאיפה להתחיל... חלמתי על הטיסה שנה שלמה
ושזה הגיע לא האמנתי שזה באמת קורה. כבר במפגשים ראיתי שיש לנו אחלה קבוצה ובטיסה התחלנו להכיר את השני באמת (לטוב ולרע.. בכל זאת איזה 200 שעות טיסה).
הגענו למחנה והיינו בשוק, לא הבנו מה אנחנו עושים שם, הימים הראשונים היו קשים אבל אחרי כמה ימים מבינים מה הולך ומתרגלים להכל.
אני הייתי בווילג′ שזה האזור של הגדולים במחנה, האזור הכי טוב... הוא רבע שעה הליכה (יודעים את הדרך בעיניים עצומות אחרי שבוע..) מכל שאר המחנה, אין חוקים, עושים מה שרוצים..
אין ממש סדר יום, בדרך כלל המדריכים ממש מתחשבים ואם אין לאנשים כוח לפעילויות פשוט עושים צחוקים...
כשהגענו למחנה גילינו שכל הקבוצת גיל שלנו בטיול בארץ ואנחנו הולכים להיות רק הישראלים בקבוצה, ממש התבאסנו אבל עם הזמן זה גרם לקבוצה להתגבש ונוצרו קשרים מדהימים... באמת חברים לכל החיים. אחרי שעוברים ביחד חוויות שכל כך שונות מכל דבר שאי פעם היה לך בארץ, אי אפשר שלא להיקשר לאנשים...
עברו קצת יותר משבועיים מאז שחזרתי ואין יום שאני לא חושבת על המחנה, על חוויות שעברתי ובעיקר על האנשים. היה לי את הקיץ הכי מדהים שיכול להיות, ואני מודה
לכל מי שגרם לו להיות כזה.
