הי...
טוב, אז אני יאתי לסאמר סקול במסגרת קמפוס לתכנית סאמר סקול באנגליה ב- 2010 במחזור השני של הקיץ.
אני יכול לומר הרבה דברים על היבטים על הטיול. אני פשוט אהבתי את הטיול, את האטרקציות, את הטיולים, את האנשים, את המורים, את התלמידים, את החומר ואפילו אהבתי את האוכל.
תמיד אמרו לי שצריך פעם לחוותדבר מהסוג הזה כדי להבין איך זה מרגיש(זה נשמע יותר טוב באנגלית
)
ואני האמנתי לכולם ולכן יצאתי ל סאמר סקול כדי לחוות את הצד החברתי - ספורטיבי- היסטורי- תיירותי של העניין / טיול.
אני באתי עם ידע רב באנגלית באמתחתי ולא ציפיתי שאצטרך כל כך להשקיע בלימודים, אני רציתי להשתחרר, להכיר אנשים חדשים, לאמץ סגנון חיים מסוים, לנסות לשקול לאמץ סגנון חיים של אנשים אחרים, לא לנסות לאמץ סגנון חיים, אבל מה שברור באתי בכוונות טובות.(אני יודע שזה לא נשמע טוב אבל אני מבטיח שהטיול היה פיצוץ).
טוב אז אני מתחיל,......
היום הראשון, אני מתעורר וכבר הסיוט מתחיל .............................. סתאאאאאאאאאאאאאאאאאם
אני בהתרגשות יוצא מהמיטה טוב מאז כולנו יודעים מה קרה עד שהגעתי למטוס. אני כבר מאוד מורגל למטוסים מאחר שאני טסתי הרבה פעמים להרבה מקומות, טסתי משהו כמו 14 פעם בחיים שלי ובכל זאת בחיים לא נתקלתי בקבוצה כל כך גדולה של אנשים שמוחאים כפיים לטייס בנחיתה ובהמראה .
טוב,
אנחנו חוזרים לסיפור, נוסעים באוטובוס ל"קולג′" כביכול של פולמר גריינג′ ואנחנו פוגשים את סאם שהוא הבעלים של העסק והוא לוקח בו חלק די גדול(זה יתברר בסוף של הסיפור).
בכל מקרה אנחנו מתארגנים אני כבר מספיק כמה ידידים עד ארוחת הערב, אני שמח שרכשתי אחרת הייתי מתבודד, וזה היה פשוט נוגד את כל הרעיון שדחף אותי לבוא לפה.
אני הולך לישון ביום הראשון מאוד נרגש לראות מה ייקרה מחר.
