מהיום שגלשתי באינטרנט ומצאתי את חברת קמפוס ואת ה- סאמר סקול שמתאים לי ידעתי שהולכת להיות לי חוויה בלתי נשכחת.
זה המשיך בזה שלקחתי צעד ענק בלי היסוס והחלטתי לטוס עם עוד 19 ילדים בגילי ומדריכה אחת לחוויה מטריפה של שבועיים בבריטניה.
היי, אני דניאל סודאי, עוד חודשיים בת 15 ויצאתי למחנה של שיפלייק
ב 18.7.10 לשבועיים שלמים ללא חברים מהבית
.
זה צעד לא קטן לעשות, והרבה ממי שיקרא את זה עוד יתלבט אם כדאי לנסוע או לא, ואני חושבת שאין דבר יותר כדאי מזה. כבר עוד לפני הטיסה היה לנו מפגש שלפניו הכרתי שניים שלושה חברים דרך הפייסבוק והמסנג′ר ולאחריו האחרים כבר הוסיפו וגם אותם הוספתי לפייסבוק. כשהגענו לשדה זה היה מוקדם בבוקר, בלי הרבה התרוצצויות, צ′ק אין מהיר, פרידה זריזה מההורים ויאללה שיפלייק !
אחרי טיסה של 5 שעות, נחתנו וחיכינו לאוטובוס שבסופו של דבר לקח אותנו לקולג′ מדהים ויפה בטירוף שקוראים לו שיפלייק, שרבים מאיתנו כולל אני היינו בטוחים שחלקים ממנו נראים כמו הוגורטס בהארי פוטר. כשהגענו פגשנו כבר חלק מהילדים שבילו איתנו את השבועיים, הספרדים קיבלו את פנינו וזה קצת עשה לנו טוב בלב לכל מי שידע ספרדית, וגם חיבר גם כן בין מי שלא ידע. לאחר מכן עברנו סיור קצר במקום, התלהבנו מהיופי שלו ונכנסנו לשגרת הסאמרסקול !! בחרנו חדרים, אכלנו ארוחת ערב, וכבר ביום הראשון הלכנו לטיול על שפת התמזה שעוברת ליד הקולג′.
למחרת עברנו מבחן שהיה הרבה פחות קשה ממה שפחדנו שיהיה, יצא לנו להתחמם ולנסות על בשרנו את השיחות היומיומיות עם אנגליים מקוריים, וגילינו שזה ממש ממש כיף וקל לדבר ולא היה ממה לדאוג מבחינת חוסר תקשורת.
בהמשך סדר היום שלנו כלל לקום בבוקר (ב7 !!
), לאכול ארוחת בוקר, ללכת לשתי פעילוית כיפיות ביותר גם להכי עצלנים שיש (בתוך אפשרויות הבחירה יש יוגה, כדורגל, טניס, באדמינטון- כדור נוצה שהתלהבנו ממנו מאוד, אומנות ועוד), אחר כך ארוחת צהריים, לאחר מכן יש את השיעורים שמחולקים לפי הרמות שלנו שנבדקו במבחנים (אין דאגה של השתעממות יתר בשיעורים, יש הפסקה של חצי שעה אחרי כל שעה וחצי של שיעור, סה"כ שני שיעורים שהם לא כזה ביג דיל), לאכול ארוחת ערב ולקנח בפעילות ערב כיפית ביותר =]
היו לנו חוויות מצחיקות וכיפיות כאחד, הרבה מקרים שפשוט רק שם הם יכולים לקרות, הישראלים שהיו בחברתי היו מדהימים כולם ויצאתי משם עם חברים וחברות שעכשיו קשה לי בלעדיהם כי הם בילו איתי את כל היום במחנה.
הילדים הנוספים שבאו למחנה היו מספרד, רוסיה, איטליה, טורקיה, ונבחרת סינית שכללה לפחות 100 ילדים בתוכה הגיעה ושיגעה את כולנו עם הדמיון ביניהם, האינטראקציה בינינו לבין האחרים הייתה מדהימה כי חלקנו ידענו את השפה שלהם, ואלו שלא פשוט האנגלית חיברה בינינו וככה באמת השתפרנו וחיזקנו את הביטחון שלנו בדיבור באנגלית, ולכל הבנות שרוצות לדעת, חתיכים שם יש בשפע =] 
נושא האוכל העולה אצל כל אחד ואחת: אין מה לחשוש, לא מגישים שם דברים חיים, או זזים
, האוכל האנגלי ידוע בתור המטבח ה"לא הכי טעים בעולם" אבל זה לא אומר שגווענו ברעב, ומי שידע שיש לו תיאבון גדול יותר ממה שהיה להם להציע (כמו כולנו חחח) ידע לצייד את עצמו מהארץ וגם היה שם קפיטריה לקנות אוכל, וגם בימי שופינג היה אפשר להיכנס לסופר או ללכת לפיצריה או בית קפה ורובנו ככה הסתדרנו =]
הטיולים בחוץ היו מרהיבים מבחינת הדברים שראינו, המקומות שהיינו בהם, בעיירות כמו רידינג שראינו בו מוזיאון ווינסדור שראינו את ארמון המלכה, וערים גדולות כמו לונדון שהיינו בשיט על התמזה וראינו את הביג בן ואת המדאם טוסו, ואוקספורד שראינו את האוניברסיטה ואת המקום ששימש לסצנות מסרטים שוברי קופות כמו הארי פוטר, אליס בארץ הפלאות ועוד...
היה לנו דיסקו שהיה ממש כיף לחגוג עם כל החברים שם, ותחרות כישרונות שבה ראינו דברים מדהימים שאנשים עשו, וזה ממש איחד אותנו בתוך המחנה.
לבסוף, הגיעו הבכי והדמעות
, ובלי לשים לב, הסתיימו כל השבועיים והיינו צריכים לחזור לארץ. זה היה קשה להיפרד מהילדים שבאו ממדינות אחרות, כי הם היו חלק בלתי נפרד מאיתנו בשבועיים האלו, ולא פחות קשה להיפרד מהישראלים, שבילו איתנו את השבועיים ואת ההווי הישראלי בתוך כל העוצמה הבריטית שם.
הייתה לנו מדריכה מדהימה שנסעה איתנו ועזרה לנו בכל דבר אפשרי והייתה חלק בלתי נפרד מאיתנו והייתה תמיד שם בשבילנו, והצחיקה אותנו ונתנה לנו יד כשביקשנו אצבע, וקוראים לה טלי, ואני רוצה להודות לה בשמי וגם נראלי שבשם כולנו על כל הדברים שהיא עזרה והיא עשתה למעננו שם !! 3>
אני מאודמאוד רוצה לנסוע לעוד סאמרסקול, ואני ממליצה באמת באמת מכל הלב שתעשו את הצעד הלא פשוט הזה, ותחליטו שאתם נוסעים, עם חברים או אפילו בכוחות עצמכם, ואני מבטיחה לכם שאפילו לרגע לא תתחרטו על זה בזמן הסאמרסקול ובעיקר אחריו.
ושתדעו שגם שאין מבט יש עדיין אופי 
