אומייגאד, סאמר סקול היה פשוט השבועיים הכי מדהימים בחיים שלי!
הכל בבידלס היה מושלם, המקום מהמם, האוכל היה כמעט תמיד ממש טעים, הפעילויות היו כיפיות, המדריכים חמודים וחתיכים, השיעורים לא משעממים, המורים מצחיקים, האנשים נחמדים ואפילו היה מזג אוויר טוב:)
אחרי שהגענו לבידלס פגשנו את מנהל ה- סאמר סקול פטריק, ואחרי שיחה חילקו אותנו לחדרים, וכולם ממש התרגשו. אחר כך היה את המבחן, שלא היה קשה בכלל. היה יום די סתמי כזה, כי לא הספקנו בכלל להכיר ילדים מחו"ל ורק רצינו
להתקלח ולישון.
למחרת היינו בפעילויות בוקר עם הצרפתים, הספרדים והיפניות והתחלנו להתחבר איתם, והיו לנו שיעורי אחר צהריים. אחר כך נסענו לגריז והיה מדהים:]
למחרת אם אני לא טועה נסענו לפורתסמית′ והיה לנו קצת זמן שופינג, (היה מלא סיילים בקליירס!) ואז סתם כזה היו פעילויות ושיעורים.
לגבי הפעילויות, כל יום יכולת לבחור איזה פעילות שרצית, מתוך 4 פעילויות , ואחרי ההפסקה אתה בוחר עוד פעילות מתוך 4. בערב גם יש פעילויות, והיה גם פעמיים דיסקו, קריוקי ערב כישרונות וכאלה. הדבר הכי כיפי בפעילויות הוא להיות עם הילדים מחו"ל וככה להתחבר אליהם.
ביום החמישי שלנו היה דיסקו פרידה מהספרדים שעזבו ביום שבת, ולמרות שהכרנו אותם ממש קצת זמן מאוד נקשרנו אליהם. כולם בכו והתחבקו והיה ממש עצוב.
ביום השישי שלנו נפרדנו בבוקר מוקדם מהספרדים, ואז נסענו ללונה פארק והיה ממש כיף:)
ביום השביעי שלנו, יום ראשון נסענו לטיול בלונדון. לא היה זמן שופינג וזה היה די מבאס, אבל היינו בפארק נורא יפה, ובשיט על התמזה וראינו את הביג בן, ואחר כך היינו במאדם טוסו.
בערב הבן לאומי שלנו אילתרנו משהו ממש על הדקה ה90 והיה ממש ממש מצחיק. היפניות רקדו ריקוד מסורתי מדהים, ואחר כך הם לימדו אותנו אותו והופענו איתו בערב דיסקו השני.
בערב כישרונות עשינו חיקויים של המדריכים שגם אילתרנו חצי שעה לפני ההופעה, והיה ממש ממש כיף.
בכללי כל האווירה שמה הייתה מדהימה.נקשרתי שמה לאנשים בשבועיים ברמות שלא נקשרתי לאנשים שאני מכירה אותם שנים. תמיד פירגנו אחד לשני, ועודדו זה את זה. כשמישהו שר, כולם התחילו לשיר ולהתחבק, וכשמישהי רקדה כולם הצטרפו. אפילו שכשמנו את "תגידו לה שיש" בערב כישרונות כולם קמו מהכיסאות והתחילו לרקוד, גם הצרפתים והיפניות. היה כ.כ כ.כ מצחיק, בכיתות, בפעילויות, בארוחות, בכינוסים, בטיולים ובהפסקות. בחיים לא נהנתי ככה.
ככה עברו אלינו שבועיים, ואז הגיע הזמן להיפרד. בדיסקו האחרון, יום לפני שהצרפתים עזבו שרנו כולם "we are the champions" וכולם התחבקו זה עם זה, וכשהדיסקו נגמר ושמו "הללויה" כ-ו-ל-ם בכו. אחר כך במסדרון במגורים שחלקנו עם הצרפתים התחבקנו עוד פעם ועוד פעם איתם, ואז הלכנו לישון.
בבוקר של יום שבת, אחרי שנפרדנו מהצרפתים היה בראנץ′ ענקי, ואחר כך יצאנו לטיול ברגל ולשופינג בפטרספילד שליד המרכז. בערב נפרדנו מהיפניות, ושוב פעם כולם בכו.
ביום הלפני אחרון היינו רק הישראליים והקבוצות הקטנות שבאו לבד במרכז, והיה ממש שקט ועצוב. נסענו ליום טיול אחרון בברייטון, שמה אני נפרדתי מהקבוצה לטיול עם אמא שלי.
השבועיים האלה ב- סאמר סקול היו חוויה מדהימה, החוויה הכי גדולה שהייתה לי אי פעם. הלוואי שיסכימו לשלוח אותי גם שנה הבאה!
בידלס 2, אני אוהבת אתכם ומתגעגעת אליכם הכי בעולם. באמת שאתם מדהימים3>
