טוב...
אז הגעתי למסקנה שאני פשוט לא יכולה לסכם את השבועיים שעברו עליי בקיימברידג′. אני עוד לא קולטת שחזרתי...
אז פשוט אספר על היום הראשון שלי בבית אחרי החזרה.
קמתי בבוקר, כיוונתי לי שעון מעורר. אף אחד לא העיר אותי..
זה היה די מבאס. כבר התרגלתי לדפיקות של רועי על הדלת של החדר שלנו בכל בוקר.
צחצחתי שיניים לבד, לא הייתה לי חברה הולנדית או בלגית בחדר שאני יכולה לעשות לה פרצופים כשהיא עומדת לידי מול המראה.
פשוט זרקתי על עצמי את המכנסיים שהיו בהישג יד, לא עמדתי שעה מול הארון לבחור בגדים- כי בארץ אין התלבטויות לגבי מזג האוויר.
תמיד חם
ירדתי למטה. קיוויתי לראות איזה תור בכניסה למטבח, מלא בילדים מכל העולם שמתפללים שהם לא איחרו את המועד, ונשארו עוד כמה קופסאות של קוקו פופס , שהוא ה-מאכל של ה- סאמר סקול.
מסתבר שהם לא היו שם.
זרקתי איזה בגד ים לתוך התיק, לקחתי את אח שלי ויצאנו מהבית- הוא לגן ואני לקייטנה.
זה היה כל כך מוזר ללכת את העשר דקות האלו לבד.
בשבועיים האחרונים התרגלתי להיות מוקפת בחברים שלי בכל דקה ביום.
אבל כשאתה ב- סאמר סקול אתה בכלל לא מרגיש את הצורך להיות לבד..
כל הזמן יש שם חברים שמצחיקים אותך בכל שפה אפשרית.
אחרי שנפרדתי מכל הצוציקים בקייטנה (כן, כן, כבר אין חתיכים פורטוגזים, צרפתים, ברזילאים וכו′) , חזרתי הבייתה לאכול ארוחת צהריים. הרגשה משונה להכנס למטבח בלי לעמוד בתור המתפתל לקבלת מגש דביק, בקבוק מים וכלים חד פעמיים (חשוב לציין- כלים מתכלים ! בריטים תותחים שלי
),
אגב- כל הבקבוקים הלכו לפח מיחזור ! ח"ח לקבוצה הישראלית.
יחסית לימים האינטנסיביים בקיימברידג′ (או יום טיול במקומות מגניבים, או יום שגרתי- שיעורים, אקטיביטיס, שופינג, סיבובים בקמפוס), היום שלי עבר ממש לאט. פשוט עשיתי תורות בין המחשב לטלוויזיה עד הערב.
כשאמא דפקה על הדלת של החדר בלילה להגיד לילה טוב... כבר חשבתי על מקומות מחבוא (בתוך הארון, בתוך המזוודה, מתחת למיטות, מאחורי הדלת באמבטיה)- אסור שהroom check יתפוס אותנו !
אבל אז סוף סוף ירד האסימון - כבר אין room check, ואין לו מה לתפוס. אני לבד בחדר, כבר אין פה צרפתיות, ספרדים, איטלקים- פולנים, יוונים או סתם חברות שבאו לעשות מסכות תותים לעור פנים חלק באמצע הלילה :)
באסה ללכת לישון מוקדם.
יש לי המון חוויות מהשבועיים האלה.. שקפצו לי לראש בשבוע האחרון ואף אחד לא הבין למה אני צוחקת.
אני לא אשכח את היום שעדי ומיכל שברו חלון... אני חושבת שזה אחד הימים המצחיקים שהיו לי. הכל היה סדוק ונוצר חור מיניאטורי למטה. כשהצצנו דרכו אפשר היה לראות את דניאל המדריך ההורס מבוליביה משחק פינג פונג, או את הישראליות רודפות אחרי חבר′ה מרוסיה...
היום שבו הסינים הגיעו - נראים כמו משלחת של האולימפיאדה עם אותם בגדים ואותן תלבושות.
עוד יום ממש מצחיק היה כשאחת מפולין ואחד מיוון ישנו איתי ועם קלואי (הבלגית) בחדר, ובחמש בבוקר ירדנו למטה לאכול מאפינס מתחת לעץ.
סאמר סקול- חוויה שלא שוכחים כל החיים. אמנם באתי לבד, אבל כבר מהטיסה הכרתי שם חברות מדהימות ואני בטוחה שנשאר בקשר עוד המון זמן
