שלום לכולם (:
אני נועה הרר ממושב בת חפר, בת 13 לי ולשתי החברות הכי טובות שלי היה חלום... לטוס לחו"ל שלושתינו יום אחד החלטנו לחפש באינטרנט על
ה- סאמר סקול, ואחרי כמה שיכנועים להורים החלטנו להירשם ליטל קנדה .
בלי לשים לב בכלל הגיעה הפגישה היו לי הרבה שאלות לשאול והיה נורא נחמד להכיר את כל הילדים והמדריכה המדהימה שלנו שנהב.
ופתאום אני קולטת את עצמי לילה לפני הטיסה בכלל לא קולטת שזה קורה ולא מצליחה להירדם מרוב ההתרגשות .
הגענו בבוקר לשדה התעופה וכבר במטוס הכרנו כמעט את כל הילדים והיה נורא כיף למרות הקושי להיפרד מההורים.
הגענו לאי והנוף היה מדהים כשהגענו חיכתה לנו ארוחה עם פיצה מברזל
וצי′פס במילים עדינות "מיוחד" אך יום אחרי יום האוכל ניהיה טעים יותר ויותר או שפשוט כנראה התרגלנו (:
איך אפשר לספר בקצה כל מה שעשינו ישנו בלונדון , מחזמר בלונדון , כל יום פעיליות אקסטרים מדהימות וכפיות בגבהים מטורפים, שלושה ימי שופינג, טיולים באי המדהים, קומזיץ בים, טיול בארמון ואם תגיעו לשם אל תיגעו במיטה של המלך שמה שמסתבר שהיא לפני 2000 שנה ועם נוגעים נפעלת ההזעקה בכל הארמון.
כן כן לצערי זה קרה לי אך היה מצחיק, לימודים עם הצרפתים, קייקים, לונה פארק, מוזאון השעווה "מאדם טוסו" בלונדון,סייף ,חץ וקשת , קפיצה על טרמפולינה ענקית, קירות טיפוס , אומגה ענקית , דיסקו, ועוד מלא. זו הייתה החוויה הכי מדהימה בכל החיים שלי .
הכי התחברנו לצרפתים ועד היום אנחנו בקשר איתם ,
הם עזבו לילה לפנינו ובכינו הדר עמית ואני עד שתיים לפנות בוקר ובארבע וחצי בבוקר הם היו צריכים לעזוב קמנו בארבע והלכנו להיפרד מהם זו הייתה הפרדה הכי קשה בכל חיי אני חושבת בערך, אך אין מה לעשות חוץ מלהתגבר..
בלי להרגיש בכלל עברו השובעיים האלה והדבר האחרון שרצינו זה לחזור הביתה למרות כל הגעגועים למשפחה, אבל אין מה לעשות נפרדנו מכולם מכל החברים הישראלים שכבר הרגישו כמו המשפחה ומהמדריכה המדהימה ! שנהב שכבר הרגישה כמו אמא ♥
בקיצור זו הייתה החוויה הכי מדהימה בכל חיי וכמובן שאנחנו מתכננות כבר לחזור שנה הבאה (: