קיימבריג´2008 מחזור 2
""אין דברים כאלה
כשמספרים לחברים על סאמר סקול,
התהייה הראשונה שלהם היא: סאמר סקול? לימודים בקיץ?
ואתה לא יכול להסביר להם, כי גם אתה לא חווית את זה עוד, ואתה מנסה לשכנע שראית מלא תמונות ושמעת מלא סיפורים והמרכז שלך הוא הכי טוב.
הם לא מבינים כל כך וגם לך זה נשמע כבר מוזר... ומכאן, מתחיל הסיפור שלי, לאחר שנרשמתי לקיימבריג´ (בעקבות גיליון של ראש1 שקניתי לגמרי במקרה)
נכנסתי לפורום האתר, קיבלתי אייסיקיו מכמה ילדים וכך העברתי את 5 החודשים הבאים, בציפייה.
הגיע היום הגדול, ההתרגשות בשיאה, אני לא יודעת ממה התרגשתי יותר,
מהילדים שדיברתי איתם כמעט חצי שנה ופתאום אני הולכת לפגוש (ואני לא מחשיבה את המפגש שהוציאו את הילדים רק ל- 10 דק´ החוצה ועשו לנו פעילות על צלקות?!?!)
אולי התרגשתי מלונדון, משבועיים לבד-רחוק מהבית או אולי מהעובדה שאני הולכת לעשות משהו שרוב הילדים רק חולמים עליו.
נחתנו בלונדון, הכרנו את הילדים, את המדריך ועלינו לאוטובוס בדרך לקיימבריג´-
עיר סטודנטים שקטה ויוקרתית, הגענו למרכז.
ציפיתי למשהו גדול, עם מדשאות ענקיות, אבל כל מה ראיתי היה בניין אחד גדול, כמה וילות בצדדים ואוהל אחד תקוע באמצע (אלה שהיו בקיימבריג´- יבינו). הגענו לחדרים, וכרגיל כמו המזל שלי, אני וחברה שלי היינו בחדר האחרון בקומה הרביעית והאחרונה ואתם בטח כבר מבינים כמה קשה היה להעלות את המזוודה.
נכנסנו לחדר, חדר גדול, מרווח ופשוט.
להפתעתנו, לא היה מזגן אלא רק חימום, כבר באותו לילה השארנו חלון פתוח והמזג אויר של אנגליה כבר דאג להוכיח לנו למה...חח...
המקום הקטן, עם מדשאות- לא רחבות, החדר- בלי המזגן, וחדר האוכל- בלי האוכל (הטעים..חח..) יצרו לנו בית למשך שבועיים.
למדנו לאהוב את המקום, להתחבר אליו, יצרנו לנו אוירה של משפחה ושל בית וזה מה שגורם לנו להתגעגע אליו כל כך.
למדנו שפה חדשה, הכרנו ילדים מכל העולם, חרשנו על העיר קיימבריג´ שבה אנו נמצאים ויצאנו לסיורים בלונדון ובעוד ערים (ד´´א.. היינו גם בלונה-פארק)
אני בטוחה שבכל מרכז נהנו ילדים, וכל אחד חושב שהמרכז שלו הכי מוצלח.
אבל מה שבטוח שלא תהיה קבוצה כמו קבוצת "יומני היקר" (קיימבריג´ 2008 מחזור 2)
קיימבריג´- חוויה שלא תשכחו לעולם =)
(מילה שלי..חח..)
קורלושXD