היי מה קורה? קוראים לי דניאל. אני בת 14 וחצי, כמעט 15. בקיץ 2008 הייתי בסאמר סקול בקיימברידג´. זה היה פעם ראשונה שהייתי כ"כ הרבה זמן בלי המשפחה שלי. ממש פחדתי מזה שאני אתגעגע ושאני לא אתחבר לאף אחד. 10 ימים לפני הטיסה היה מפגש קבוצה. נפגשנו עם המדריך שלנו ועם הקבוצה. ממש פחדתי, כי לא הכרתי אף אחד. לא נסעתי עם חברה, אלא לבד. עברו 10 ימים. הגעתי לשדה התעופה עם אימא שלי. ככל שיותר התקרב הזמן של העלייה למטוס, יותר הייתי בלחץ. התחלתי לחשוב על מה יקרה אם אני ממש אתגעגע למשפחה ומה יקרה אם אני לא אתחבר לאף אחד. הגיע הזמן להיפרד מההורים ולעלות למטוס. אני כמובן פרצתי בבכי ולא יכולתי להיפרד מאימא. אח"כ עלינו למטוס והתחלנו כולנו להיפתח ולאט לאט להכיר אח את השני. בערב כשהגענו, חילקו אותנו לחדרים. הייתי בחדר עם שתי בנות ממש חמודות, והיה לנו כיף. את האמת, בכלל לא התגעגעתי. כולנו היינו עסוקים כל הזמן בפעילויות שאפילו לא היה לנו זמן לגעגועים
.
הגיע היום לחזור הביתה. כולם היו ממש עצובים. כשעלינו למטוס בכינו. אבל לא מתוך געגוע להורים, אלא מתוך זה שנתגעגע אחד לשני. אני שומרת עכשיו על קשר כמעט עם כולם ומקווה לראות את כולה כבר במפגש הקבוצתי שהמדריך הבטיח לנו.
אם אתם חושבים שלא יהיה כיף בסאמר סקול בגלל הלימודים אז אתם טועים!
.
יש סה"כ משהו כמו 3 שעות כל יום לימודים. ביום השני עושים מבחנים. לא מסתכלים על שגיאות למיניהם, מסתכלים רק על הבנה. אחרי כמה שעות תולים את התוצאות ואיפה כל אחד נמצא. המטרה של הלימודים זה רק לתרגל את האנגלית ולהכיר ילדים מכל העולם!
. יום אחד יוצאים לטיול "לימודי".
סאמר סקול קיימברידג´ 2008 מחזור 2 שליטההה!!!
