היי קוראים לי אייל ואני לפני קצת פחות משבוע חזרתי משלושה שבועות של סאמר סקול בבסוטון וניו יורק.
בלי להגזים,הסאמר סקול הזה היה אחד הדברים היותר טובים שקרו לי בחיים. הלימודים שהיה כיף עם המורים ועם התלמידים. הטיולים המדהימים שעשו לנו מידי יום והדבר החשוב ביותר הוא הקבוצה.
אין מה להגיד חוץ מהמשפט:''נפגשנו כזרים ונפרדנו כמשפחה''.
בימים הראשונים שכולנו רק הכרנו היינו מחולקים לקבוצות קטנות שגם בתוכם היה כיף ברמה לא נורמאלית ובהמשך שנקשרתי רמה כזאת או אחרת לכולם, הרגשתי כאילו יש לי משפחה שנייה.
מה לא עשינו ביחד טיילנו,ישנו,צחקנו,אכלנו,שיחקנו,דיברנו,שברנו אבטיח,עשינו מסיבות ובעיקר חיינו זה עם זה.
לכל מקום שלקחו אותנו,בין אם היה יותר מעניין,פחות מעניין,יותר רציני או פחות רציני. תמיד ידענו איך לשפר אחד לשני את החוויה.
והמשפחה הזאת לא הייתה איתך רק ברגעים הטובים, גם ברגעים שקשה,שאתה נשבר מגעגועים או שסתם אתה צריך כתף תומכת, הם שם בשבילך.
ולצערי אי אפשר להסביר את החוויה הזאת במילים ומה שהסברתי עכשיו זה רק הקצה של המזלג. אז בקצרה אני מציע לכל אחד ואחת לטוס לסאמר סקול הזה כי מה שעברתי כאן, מה שלמדתי כאן והאנשים שהתחברתי אליהם כאן, ישארו לי לכל החיים.
לבסוף אני רוצה להודות למדריכות המדהימות שהיו ועזרו לנו לאורך כל הדרך. ואני רוצה להודות למשפחה השנייה שלי שהכרתי שם ולמורים שלימדו אותי.
תודה רבה על הכול.
