וואו... אז מאיפה להתחיל... סאמר סקול 2018 "חוויה שלא תשכח בחיים"
הם אמרו... כנראה שגם Big time צדקו.
קוראים לי רותם, בן 15.5 והשנה יצאתי לסאמר סקול בברונל.
אחרי שנה שלמה של חיפושים אחר מרכזים באנגליה וארה"ב,
בקשות מההורים וגם כמה רישומים... מצאתי את עצמי על טיסה בדרך לשבועיים באנגליה.
אני זוכר את כל החששות של לפני, אתה אומר לעצמך "מה אם...", "מה אם אני לא אוהב את האוכל", "מה אם החדר יהיה קטן מדי", "מה אם רמת האנגלית לא תהיה בשבילי" או "מה אם אני לא אתחבר שם לאנשים"...
ובתכלס כל אלו שטויות.
אולי יהיה לך קשה בימים הראשונים, אבל בסוף... בסוף מתרגלים...
והעצה הכי טובה שאני יכול לתת לך לפני שאת/ה עובר/ת את כל השבועיים המטורפים האלו זה להיות פאקינג עצמך...
אתם עומדים להכיר אנשים חדשים שבמשך השבועיים האלו יהיו שם בשבילכם, אתם עומדים לעבור כל כך הרבה רגעים ביחד... כל כך הרבה רגשות שונים... יהיו לכם רגעים שמחים... ויהיו גם כאלו עצובים...
רגעים של אהבה, שנאה ומה שביניהם...אבל אם לא תהיו עצמכם באותם רגעים, אם לא תנצלו כל שנייה וכל רגע קטן כמו שצריך...
אתם תתבאסו ותרגישו שפיספסתם משהו... שפיספסתם את אחד הרגעים הכי טובים שלכם בחיים.
בנוסף גם היו לנו המון טיולים שווים לאוקספורד, ווינדזור, מרכז לונדון, לונה פארק, מדאם טוסו ולעוד כל מיני מקומות אחרים באנגליה. בכל טיול גם נתנו לנו כמה שעות לקניות (לרוב באיזור 4 שעות), והיה גם המון זמן חופשי שיכולנו פשוט ללכת בלילה למגורים של האיטלקים או פשוט לשבת כל הישראלים לשחק ולדבר. הכרנו כל כך הרבה חברים, והיינו ביחד בכל רגע אפשרי.
בסוף גם שמרנו עם כל אחד מהם על קשר.
ואז הגיע הלילה האחרון, בעצם הלילה הכי קשה שהיה בברונל... כולנו נפרדנו אחד מהשני, היינו צריכים להיפרד מהאיטלקים וכמעט כולם בכו...
זה לא פשוט להפרד מאנשים שהיו כל כך קרובים אליך וחשובים לך במשך תקופה כזו... אבל יותר קשה היא המחשבה מה אם לא היית פוגש את האנשים האלו...
אני חושב שכל אחד צריך לצאת לסאמר סקול לפחות פעם אחת בכדי להבין בדיוק על מה כולם מדברים, ואני ממליץ לכל אחד לעבור את זה.
קוראים לי רותם, והשנה יצאתי לסאמר סקול בברונל...
