שלום, קוראים לי ריטה. כמו בשנה שעברה, גם השנה החלטתי לצאת לסאמר סקול. הפעם בחרתי יעד שונה,
ארה"ב.
איפה להתחיל? שלושה שבועות עברו להם.
רק שלושה שבועות. שלושה שבועות של צחוק, בכי, שמחה, געגועים ועוד. שלושה שבועות שכל יום שעבר הרגיש כמו שבוע משל עצמו. שלושה שבועות שבהם הייתי מוקפת באנשים מדהימים, חברותיים, אכפתיים ואני כ"כ שמחה שיצא לי להכיר אותם.
כשהגענו לבוסטון כולם התחברו מהר מאוד, שכשהיינו בניו יורק הרגשנו כאילו אנחנו מכירים כבר חצי שנה. בסוף השבוע השני התחברנו עוד יותר ועם כל יום הכרנו אחד את השני עוד ועוד.. עד שהגיע הזמן להיפרד.
הזיכרון הכי חזק שלי מבוסטון זה שיט הלוויתנים. שם גיליתי ששיט עושה לי בחילה.
לפני שהתחלתי להרגיש לא טוב, הספקתי לראות את הנופים המרשימים וראיתי גם ספינה עם השם שלי עליה ומתחת רשום "בוסטון" - והספקתי לצלם! בנוסף לכך, כשחזרנו לקמפוס אחרי השיט שמתי לב שקרם ההגנה לא הגן כמו שצריך ונשרפתי קצת.. זה לא כאב יותר מדי אבל היה מצחיק לראות את ה"לפני" ו"אחרי".
אני זוכרת את ניו יורק ואת הבניינים הגבוהים. כשטיילנו שם, לא הפסקתי להסתכל על הנופים וחשבתי על כמה שניו יורק גדולה ומרשימה. היו שם כל כך הרבה אנשים, ורחובות מלאי חיים. היה נחמד לראות איך אנשי ניו יורק חיים.
איך שכחתי? לימודי האנגלית היו מהנים ונתנו הזדמנות להתחבר לילדים מארצות אחרות. הכרתי ילדים מאוקראינה, רוסיה, סין, קוריאה, איטליה ועוד. כולנו מדברים בשפות שונות אז מי שחיברה אותנו הייתה -
אנגלית! להיות מוקף בדוברי אנגלית בהחלט עוזר ללמוד את השפה. כשאתה שומע את השפה ומדבר בה זה נותן לך ביטחון עצמי. הביטחון העצמי שלי קיבל בוסט ענקי בזכות הסאמר סקול (גם באנגלית וגם בכללי).
חוץ מזה, הספקנו גם לעשות לא מעט שופינג. היה מוצלח. מוצלח מאוד אפילו.
ולסיכום, אני רוצה להגיד תודה לכל מי שהיה חלק מהחוויה שלי. היה לי כיף וזאת חוויה שלא אשכח.
