היי, קוראים לי הדר תאומים פרנקל ואני מפתח תקווה.
השנה החלטתי לצאת לסאמר סקול וכפי שאתם כנראה הבנתם אני יצאתי לסאמר סקול.
ביום הראשון ממש הייתי לחוצה, פחדתי שאני אשאר לבד ולא אצליח להתחבר לאנשים בגלל שאני מאוד ביישנית... אבל אחרי כמה ימים הבנתי שהכל שטויות שכולם שם ממש נחמדים ואני הכרתי חברים לכל החיים ללא ספק.
ביום השני עשו לנו מבחן כדי לחלק אותנו לכיתות, ביום השלישי כבר כולם היו משובצים לפי הרמה שלהם (ומי שביקש לעבור כי חשב שזה לא הרמה המתאימה לו התחשבו בו ובדקו את האפשרות)בבוקר היה שיעור של שעה וחצי עם חוברת עבודה לאחר מכן חצי שעה הפסקה ולבסוף עוד שיעור של שעה וחצי שעשינו בו פרוייקט (כל שבוע משתנה- לנו היה ספר מתכונים ועיתון) ככה היו שבועיים, כמובן שהיו גם פעילויות אחר הצהריים אבל על זה נדבר אחר כך... לאחר השבועיים לקראת העזיבה עשו לנו מבחן כדי לראות אם השתפרנו בעקבות הלימודים.
המגורים היו לא כמו שציפינו אבל בסוף התרגלנו אליהם, הגענו בימים חמים יחסית וכמו בחלק מאירופה לא היו שם מזגנים וזה היה פשוט נורא.
החדרים היו ממש נוחים לכל אחד מאיתנו היה חדר פרטי עם מקלחת ושירותים פרטיים. החדר היה במסדרון עם עוד שלושה או ארבעה ילדים שבסופו היה מטבח/ סלון שיכולנו לשבת בו ביחד.
האוכל היה לא ממש כמו שציפינו או יותר נכון ממש לא כמו שציפינו, לרובנו הוא לא היה הכי טעים אבל לאחר שהתלוננו לעדי המדריכה (המדהימה!!) היא דיברה עם הטבח והאוכל השתנה קצת.
כל אחר צהריים הייתה לנו פעילות אחרת.
היו ימים שיצאנו מאוקספורד והיו ימים שנשארנו באוקספורד (במרכז או במרכז קניות).
היינו במלא מקומות שכרגע קשה לי להיזכר בכולם... הדבר שאני הכי אהבתי זה המחזמר שהלכנו אליו, מאמא מיה. זה היה מדהים לפי דעתי.
לסיכום, כמה שזה נשמע צפוי שאני אגיד זה באמת הייתה חוויה שאני בחיים לא אשכח, זה היה כיף ושמח ומצד שני געגוע למשפחה אבל בסך הכל עשיתי שם כיף וכשהגיע הרגע לעזוב אני כמעט בכיתי והיום יומיים אחרי שחזרנו אני מתגעגעת לכולם!!!
