תמר

הסיפור שלי מתחיל הרבה לפני שהתחיל הסאמר סקול...

ביום המפגש עם חברי הקבוצה...
אני לא אשכח את התחושה הזאת באותו יום.., לא ידעתי מה להרגיש. מפוחדת, לחוצה, שמחה, עצובה... ההתרגשות הציפה אותי בכל כך הרבה רגשות שונים שלא ידעתי במה לבחור.

במפגש, כל הילדים שיוצאים לסאמר סקול בסקוטלנד ישבו במעגל והיו צריכים לומר מה הם רוצים שיקרה בטיול... כולם כולל כולם ענו את אותה תשובה... להתגבש. כבר אז ידעתי שאני אמצא חברים חדשים שיעזרו לי לעבור את השבועיים וחצי של הטיול בכיף, אהבה, אכפתיות וחברות טובה אחד כלפני השני. 

אז היום של הטיול הגיע, הפעם ידעתי מה אני, לחוצה מתמיד. למרות שבאתי עם חברה מהקיבוץ הייתי לחוצה להכיר חברים חדשים. אחרי שכולנו עברנו את הבדיקות בנתב״ג ישבנו במעגל והכרנו, שוב. ישר כולם הוציאו את הטלפונים, אינסטגרם, סנאפצ׳אט.

חברים, אם שמתם לב אני לא הוצאתי, הייתי בשוק לכמה רגעים. לא חשבתי שנתחבר כל כך מהר. תוך עשר דקות, עשר דקות ביחד, כולם הכירו חברים חדשים, דיברו, צחקו. תמיד ידעתי שהתחלות זה דבר קשה, מפחיד ומסובך. אבל הופתעתי. 

כשעלינו למטוס ישבתי ליד שתי בנות והייתה לנו הכרות נפלאה. נכון, אמרו לנו שמותר להחליף מקומות אם מישהו רוצה להיות ליד חברים שלו. אבל הייתי בשוק, אף אחד לא החליף מקום, כולם רצו להכיר אחד את השנייה. נהננו, דיברנו כל הטיסה על הכל מהכל...

כשהגענו ליעד שלנו, סקוטלנד, שוב הייתי לחוצה. הפעם אנחנו באמת חייבים להכיר, אחד את השני ואת העובדה שניהיה ביחד במשך שבועיים, 24/7.
התחלקנו לחדרים. אם גם אתם בסאמר סקול ואתם לא כל כך מרוצים מהחדרים, זה בסדר, כמעט ולא היינו בהם רוב היום. ברוב היום הראשון אכלנו ביחד, היינו בפעילויות הכרות וסתם דיברנו אחד עם השני.

כשהתחילו הלימודים, פחדתי. אני מאוד ביישנית בכיתה שלי, אז כיתה בחו״ל?! זה כבר מוגזם בשבילי... כמעט ולא דיברתי או כתבתי במשך הימים הראשונים, לפחות לא מול כולם בכיתה. פחדתי משגיאות בדיבור או שגיאות כתיב שיגרמו לי להתבייש בעצמי... ובצדק... כפי שאמרתי התחלות זה דבר מפחיד.

הימים עברו והתחלתי לצבור ביטחון. אם זה בלעבוד ביחד כקבוצות להכנת פרוייקטים, דיבור באנגלית מול כל הכיתה או אפילו סתם ביטחון עצמי. נכון נכון, זה נשמע מפחיד כל הדברים האלו... ואני בטוחה שאם תמר שלפני הטיול הייתה קוראת את זה היא גם הייתה מפחדת. אבל לא סתם אני אומרת... באמת צוברים ביטחון מטורף כשלומדים שם בארדמור. הנה לדוגמה, בפרוייקט הראשון שהיינו צריכים להציג מול כל תלמידי ארדמור, כמעט ולא דיברתי, הקראתי כמה שורות מסכנות באנגלית, וגם בהן רעדתי והייתי אדומה ממבוכה. אבל אחרי שבוע, כשהיינו צריכים להציג את הפרוייקט האחרון, הייתי מישהי אחרת לגמרי, דיברתי בביטחון, כמעט בלי שגיאות ונחשו מה?? כן כן, לא רעדתי ולא הייתי אדומה! בכלל!

אהה... ולכל אלו שלא אוהבים ללמוד... זה בסדר... אלו לא לימודים רגילים... חחחחח בכלל לא... 
לומדים באמצעות פנטומימה, מצגות, סרטים, כתיבת יומנים, תמונות, דיונים בכיתה ובקבוצות, הכנת פרוייקטים וכן, גם באמצעות קצת מחוברות העבודה... בכל זאת צריך לקרוא מאיפה שהוא לא? (;
הכרתי חברים מארצות אחרות, איטליה, צרפת, אפילו רוסיה. והכרתי בתרבויות אחרות... מכל העולם, בזכות המורים, שלימדו אותי, המון, ובזכות שיח עם החברים שלי לכיתה. אל תדאגו, אם גם אתם ביישנים כמוני, ואתם נלחצים לדבר מול אנשים באנגלית..זה בסדר אני יכולה להבטיח לכם שישימו אותכם לפחות עם ישראלי אחד בכיתה... ככה שאף פעם לא תיהיו לבד (:

 בטח אתם חושבים... ״וואו, למה אני צריך לטוס כל הדרך לסקוטלנד בשביל לשבת בכיתה כל היום במשך שבועיים ברצף וללמוד?!״. טוב חברים, אם זה מה שאתם חושבים, צר לי לאכזב אותכם אבל יש לכם טעות. גם אני חשבתי ככה לפחות ביום הראשון. מזל שזה לא היה ככה כי אז הייתי מתחרפנת... אני היפראקטיבית ולכל ההיפראקטיבים שבינינו המקום הזה בדיוק בשבילכם!!
לומדים חצי יום ובחצי יום השני עושים מלא פעילויות!! ספורט, משחקי כדור, הכנת צמידים, משחקי שולחן, שחייה ועוד המון דברים אחרים שבהם לא יהיה לכם אפילו רגע אחד משעמם... אני אישית מאוד התחברתי למשחקי הספורט כי זה נתן לי חצי יום שלם להתאוורר מחוץ לכיתה ולשחרר את כל האנרגיה שהייתה לי בחצי הראשון של היום (:

חוץ מזה, בסופי שבוע (שישי,שבת וראשון) לא היינו לומדים אלא רק מטיילים כל היום!!

אוקיי, אז דיברתי על חברים, לימודים ופעילויות נשאר עוד דבר אחד אחרון... איך אפשר שלא... האוכלל!!
אם גם אתם כמוני וכמו רוב בני הנוער שאני מכירה, נושא האוכל הוא אחד הדברים החשובים אם לא החשוב ביותר שלכם...
את האמת, ביומיים הראשונים היה לי קשה להתרגל לאוכל... אבל בזכות הלימודים שבכיתה ודיבור עם המדריכה והחברים שלי, הכל הפך להיות שונה. האוכל נהיה טעים מיום ליום אבל אם בכל זאת אתם לא כל כך מתחברים לטעמים שבארצות האחרות... אל תדאגו... כשהיינו חוזרים מהלימודים לחדרים שלנו בערב, היה לנו זמן להיכנס לסופר שליד המגורים שלנו... ושמה קניתי את כל מה שאני אוהבת ואוכלת בארץ... דגנים, פירות, ירקות, חטיפים, ואפילו, אתם לא תאמינו לזה, חומוס!! (אוי כמה התגעגעתי לחומוס...(: ). יכולנו גם להזמין אוכל לחדרים שלנו בעזרת המדריכה, כמו פיצה, סושי או כל אוכל אחר שחפצנו בו. והכי כיף זה, שיכולנו לקנות מצרכים שונים ולבשל ארוחות שלמות יחד!!! כן, ככה גם הרווחנו אוכל טעים כמו בבית, גם בילינו ערבים שלמים ביחד של צחוקים, צפייה בסרטים ודיבורים וגם, כל הבשלנים שבינינו זכו להראות את כישרונם בבישול!! 

סליחה מראש אם הסיפור שלי טיפה ארוך אבל אין לי עוד דרך לתאר שבועיים מטורפים בעמוד אחד... רגע... אמרתי שבועיים וחצי של טיול בחו״ל... איפה החצי אתם שואלים??
טוב... החצי לא כל כך קשור ללימודים... בארבעה ימים שאחרי, רק טיילנו, בלונדון!!! ולא, לא כל הילדים מהבית ספר כמו בסופי שבוע, אלא רק הקבוצה של קמפוס! כן כן, לנו היה עוד ארבעה ימים של כיף בזמן שחברים מארצות אחרות כבר היו צריכים להיפרד... ):
אז טיילנו בהמון מקומות כמו ב London eye, ביג בן, במוזיאון ״מאדם טוסו״ של בובות השעווה ואפילו באולפנים של סדרת הסרטים האהובים עליי, הארי פוטר!! אה.. וכמובן שבין לבין בילינו במרכזי קניות ואוכל (: 

ועכשיו לחברים שלי, המשפחה השנייה שלי,
תודה! תודה שביליתם איתי שבועיים וחצי מהמטורפים בחיי!! אני בחיים לא אשכח אתכם כי כל אחד ואחד מכם לימד אותי והשפיע עליי בדרך הכי מיוחדת שלו 3> 
תודה שצחקתם, בכיתם, דיברתם, ישבתם, רצתם, שרתם, רקדתם, עיצבתם, קראתם, אהבתם, הצטלמתם, שיחקתם, קפצתם, עשיתם עמידות ידיים, ראיתם סרטים, ניגנתם, נסעתם, טסתם, אהבתם ובכללי הייתם איתי בחוויה המטורפת הזו!!
לא אשכח את ביצוע השיר טוי, המקום הראשון בתצוגת האופנה, הצחוקים באוטובוס, ארוחות הערב, הדיבורים בכיתה ובהפסקה, הסיורים בכל המקומות היפים האלו, הצחוקים עם יוסוף, התמונות המהממות והזכרונות, בעיקר הזכרונות שבחיים לא אשכח!!
בזכותכם הטיול הזה הפך למה שהוא ובלעדיכם הכל היה אחרת!

אני אוהבת כל אחד ואחד מכם נועה, ליהיא, גלי, גור , גיא , רותם, רוני, עדן, ינאי, אנסטסיה (יניבב), אולגה, עדן, רומי, שלי,  מישל וכמובן המדריכה היקרה שעזרה לי בהכל, אלינור! אני אוהבת אותכם (:

 אם חשבתי בתחילת הטיול הזה שהתחלות זה דבר קשה, אז סופים זה כבר על גבול הבלתי אפשרי!! 
ועכשיו לקוראים/ קוראות שלי,
אם אתם רוצים חוויה שתזכרו לכל החיים או אפילו סתם הרבה תמונות יפות של מקומות וחברים להעלות לאינסטגרם(; הגעתם למקום הנכון!  
אני מבטיחה לכם שאתם לא תשכחו את הטיול הזה... לא משנה מה תעשו.
אז אם אתם מעוניינים / רוצים או אפילו עבר לכם במוח את הניצוץ הכי קטן של מחשבה על ללכת לסאמר סקול... אל תהססו!!!! תחפרו להורים כמה שצריך בשביל זה... כמו שאני עשיתי, זה שווה את זה (: אתם לא תתחרטו על שנייה אחת מהטיול הזה אני מבטיחה!

אוהבת ומעריכה את כל מי שקרא את הסיפור שלי!
תודה, תמר מזרחי.