אני ליאן לאופר אני בת 13 ואני יצאתי השנה לסאמר סקול באוניברסיטת קיימבריג' ואני הולכת לספר לכם את הסיפור שלי.
אז הכל התחיל ככה...
כולם הכינו את עצמם נפשית לקראת הפרידה העצובה במחשבה שזהו זה נגמר.
כשראינו את האוטובוס התחלנו לבכות ואפילו סלומי המדריכה שהייתה שם בכתה כי אנחנו עוזבים.
אנחנו נקשרנו אחד לשני והפכנו להיות משפחה וזה לא נתפס שאנחנו מכירים רק שבועיים.
אחרי כל החיבוקים העמסנו את המזוודות ועלינו לאוטובוס וכל הנסיעה אמרנו שזהו עוד כמה שעות ונפרדים.
הגענו לשדה התעופה לאחר נסיעה של שעתיים ושל התפללויות שנזכה לעוד טיפת זמן ביחד.
התחלנו לעמוד בתור לצ'ק אין בזמן ששירלי המדריכה הלכה לדבר איתם ולסדר עניינים.
פתאום היא באה אלינו ואומרת לנו תקשיבו אל תלחצו אבל הטיסה בוטלה.
ברגע הזה היה שקט וכולם היו בהלם ואחרי שנייה התחלנו לשמוח שנשאר לנו עוד זמן ביחד ולא לדבר על זה שהזמן הזה היה במלון שווה בטירוף.
בלילה עשינו צחוקים מטורפים ודיברנו עד אחת בלילה.
יום למחורת הטיסה השתנתה 4 פעמים וכול הזמן רצינו להשאר עוד אבל לבסוף הגיע הזמן שלנו לעלות על המטוס והיינו שמחים שאנחנו הולכים לראות את המשפחות שלנו אבל גם קצת עצובים כי כלכך נקשרנו ואנחנו היינו צריכים להפרד.
כשהגנו לישראל וראינו את ההורים כולם בכו כי אנחנו נפרדים אנחנו התחבקנו וכל אחד הלך לדרכו.
אני בחיים לא אשכח את הטיול הזה ואת המשפחה הזאת.
