היי!!
קוראים לי לירון שגב בת 15 וקצת מבאר שבע, ואני רוצה לספר לכם על אחת החוויות הטובות ביותר שיצא לחוות בחיי- סאמר סקול.
הסאמר סקול שאני הייתי בו היה בברונל (שבועיים).
אוקיי אז מאיpה להתחיל?
אני זוכרת את המפגש הראשון שלנו, זה היה בהתחלה קצת מוזר ואז המדריכה המושלמת שלנו ניסתה קצת לשבור את הקרח ולערבב ביננו אחר כך היא השלימה לנו פרטים ענתה על שאלות ועזרה לנו להכיר.
אחר כך היינו מדברים הרבה בקבוצה שלנו בווצאפ לא הפסקנו לשאול שאלות ולספור את הימים.
כמה ימים לפני הטיסה ההתרגשות הייתה בשיאה ולא יכולנו לחכות יותר ואז זה הגיע! היום הגדול של הטיסה??
הגענו לשדה התעופה בסביבות 2 בלילה פגשנו את המדריכה ואת המשפחה החדשה לשבועיים הקרובים התחלנו לדבר ולהכיר עוד.
הטיסה היה כיפית ומהירה וישבתי ליד 2 ילדים מהקבוצה שהיום הפכו לחברים ממש טובים שלי!
נחתנו, הגענו למרכז, שמנו את המזוודות בחדרים, עשו לנו סיור ונתנו לנו לנוח.
ביום השני עשינו מבחני רמות והתאמה וחולקנו לכיתות
בכיתה שלי היו המון ישראלים?? היו ברזילאים רוסים איטלקיה אחת ממש חמודה
את השיעורים העברנו בכיף בשיעור הראשון עבדנו עם החוברת ובשיעור השני עבדנו כל פעם על פקויקטים חדשים שאותם היינו מציגים מול כל התלמידים.
בימים שבהם יצאנו לסיורים וטיולים למשך כל היום אז היינו לומדים יותר ביום שלפני.
אני חייבת להודות שהאוכל לא היה לי ממש טעים אבל רק הלשבת עם כולם ולדבר ולהשתחרר מהלימודים היה ממש כיף.
ארוחות הבוקר נתנו לנו אנרגיה וחבל על מי שמאחר! ארוחות הצהריים היו בעיקר מצחיקות וארוחות הערב היו מן סגירת יום כזה
בין הסיורים ללימודים לארוחות היו גם כל מיני פעילויות של הצהריים ואחר הצהריים- היו משחקי קופסא, סרטים, ספורט (אני שיחקתי הרבה טניס וקרעתי את כולםםםםם בכדור נוצה) זה היה זמן להשתחרר להנות להכיר ולהתחבר לילדים חדשים.
תמיד לפני שיצאנו לסיור או טיול היינו מקבלים שקית כזאת עם סנדוויץ בקבוק מים קיט קאט (חטיף כמו כיף כף) ותפוציפס שכמובן חייתי עליו.
אז איפה ביקרנו?
היינו באולפני הארי פוטר ולמרות שלא ראיתי את הסרטים נהנתי מאוד ואפילו החלטתי לעשות מרתון סרטים מטורף כשאגיע לארץ,
ביקרנו בארמון הקיץ של המלכה ולמרות שירד קצת גשם זה לא הרס את הביקור וזכינו לראות את השומרים, עשינו שיט קצר והגענו לביג בן שם ניסתי להצטלם כאילו אני מחזיקה אותו כמו מגדל אייפל אך ללא הצלחה ומשם הגענו ללונדון איי-
בלונדון איי היה כיף בטירוף היה ילד אחד שהיה לו פחד גבהים ואני עזרתי לו וצחקנו ביחד וראינו נוף מרהיב ומדהים ואפילו יצאו לנו כמה תמונות יפות שם, בקצה היה מגניב בטירוף והתחלנו לשים טרנסים ולקפוץ שם????
היינו גם בפארק עצום עם מתקנים מפחדים בטירוף שכמובן עליתי על כולם ועם קצת בכי וצרחות עברנו אותם, ביקרנו במוזיאון מדאם טוסו וכמבום שאם אנגלינה גולי מבקשת ממני תמונה לא נצטלם איתה? משם נסענו לראות את המחזמר מאמא מיה והוא היה מדהים השירים המשחק הריקודים והדמויות הכל היה מושלם ומהנה ממש!!
כמעט שכחתי את השופינגגג, עשינו מלא שופינג במרכזי הקניות הממש מגניבים שהיו שם ויצאתי עם כמה שקיות מפוצצות של פרימארק אחת החנויות שאני מאוד מאוד אוהבת בחול!!
קניתי עוד בגדים ונעליים ואפילו סוכריות שאומרים עליהם שהם הסוכריות הכי חמוצות בעולם שאפילו היה לנו אתגרים עליהן.
במרכז שהיינו היה גם מיני סופר כזה שהיה אפשר למצוא בו הכל והיה לנו סטארבקס ממש מול המגורים!!
שאיתו היינו פותחים את הבוקר.
במרכז היו לנו 2 מסיבות ממש כיפיות לכבוד ההגעה שלנו והעזיבה שלנו היה מוזיקה אורות ואפילו השמיעו כמה פעמים את השיר טודו בום
אפרופו טודו בום- כל ברזיאלי שני שפגשנו ישר השמענו לו את השיר טודו בום והתחלנו לשיר ולצחוק איתו
בסוף כל התלמידים ידעו מה זה השיר הזה ושרו אותו- אני מבטיחה לכם שלישראלים יש נוכחות!!
במרכז היו לנו גם 2 קבלות שבת מאוד מרגשות שנתנו תחושה של בית והציפו את הגעגועים, עשינו קידוש וישבנו לארוחת ערב כמו משפחה אחת גדולה ואפילו בקידוש השני הצטפרו אלינו כמה בריזלאים ששניים מהם היו יהודים.
אז החזרה לארץץץץץ
כבר שירדנו מהחדרים עם המזוודות שבקושי נסגרו התחלתי לבכות זה היה כל כך עצוב ומרגש ביחד כי נפרדנו אחד מהשני וגם מהקבוצה של ברונל סקוטלנד
עלינו על האוטובוס אפילו לא אכלנו ארוחת בוקר מרוב שיצאנו מוקדם ונסענו לשדה התעופה.
סיפור מצחיק? כשעשינו צק אין אז יצא לי ולשניים שישבו איתי בטיסה הלוך לשבת שוב ביחד וזה היה ממש מגניב כי תכננו לשבת כבר מתחילת הטיול ביחד בחזור ואפילו להתחלף עם ילדים כדי שנהיה ביחד.
הטיסה הייתה כיפית ממש פגשנו ילדים שהיו במרכז אחר דיברנו שיחקנו והצטלמנו מלאאא.
הגענו לארץ!!
כשהגענו לארץ אספנו את המזוודות ואת החבילות מהדיוטי פרי, המדריכה אמרה כמה מילות פרידה אחרונות נפרדנו אחד מהשני עם מלא חיבוקים וכמובן שקבענו פגישות בארץ- אחד עם השני
ועם המדריכה שגם היא גרה בבאר שבע (ועוד כמה ילדים שגרים בבש) וקבענו שנאכל את האוכל הלאומי של הבאר שבעים- מקסיקני אלא מה?
ויצאנו להורים שלנו.
הכרחתי את ההורים שלי להביא לי אוכל של בית לשדה התעופה?? כל הדרך חזרנ סיפרתי להם חוויות וסיפורים והכנתי אותם מעכשיו ששנה הבאה אין מצב שאני לא טסה שוב!!
אז זהו, זה הסיפור שלי, מודה שהיה אחד המדהימים! מקוו שתהנו כשאתם קוראים אותו ושה רק עושה לכם חשק גדול יותר לנסוע..
נתראה שנה הבאה?
