טוב אז זה התחיל מבאסה רצח
קראתי את ההודעות של כולם והייתי בטוחה שאני בכלל לא קשורה לילדים שיהיו איתי בקבוצה ושהם חופרים
ובאנו חבורה מבאר שבע שהייתי בטוחה שאני אהיה רק איתם ולא אנסה אפילו להתחבר לאף אחד, ואז הגיע המפגש שחשבתי שאולי ישתנה משהו אבל עדיין לא, נשארה לי המחשבה שנישאר רקהחבורה שלנו...
ואז הגענו לשדה כבר אחרי מסירת המזוודות וישבנו כולם והפחד לאט לאט התחיל לעבור לי והמחשבות והפחדים שהיו לי לפני רק פחתו ופחתו...
אני אישית ילדה ביישנית קצת קשה להתחבר מהר לאנשים חדשים
תמיד זה נראה שאני סנובית בגלל זה
אבל הפעם זה היה שונה (בהתחלה כן חשבו שאני סנובית ואפילו ערסית ופרחה)
כבר ביום השני הרגשתי חיבור לרוב הילדים והתחלתי להיפתח
הפכנו להיות ממש כמו אחים
אבל בשבוע הראשון זה התחלק לשתי חבורות אבל אז עשינו שיחה עם המדריכה שלנו
והתחלנו להתחבר כולם ולהיות משפחה אחת אם זה בארוחות השישי עם הקידוש והגאווה שאנחנו מייצגים את ישראלים ושכולם מסתכלים ומצלמים אותנו מקדשים מחובקים ושרים שירים של שישי,אם זה הישבות במטבח בכל הפסקה או בכל לילה, אם זה באוטובוס שכולם שרים ביחד.
רק ביום האחרון הבנתי כמה באמת נקשרתי לכל אחד ואחת מהקבוצה, ישבנו ליד האגם הצטלמנו ואכלנו ואז עשינו שיחת סיכום
כל אחד אמר איך היה לו, אבל לאט לאט כולם התחילו להבין שזהו זה נגמר... התחלנו לבכות אחד אחרי השני והלכנו חזרה למקום מגורים
עשינו מסיבת פרידה במקום שהיינו שם בכל רגע פנוי
המטבח שלנו
רוקדים, שרים ובעיקר מנצלים את הזמן האחרון ביחד!.
יום אחרי זה כולם באוטובוס בדרך לשדה לא רוצים להמשיך לעקל שנגמר אבל מתחילים לעקל ללא בררה וחשק ושוב הדמעות חזרו...
אפשר רק לסכם את זה בזה שהפכנו להיות משפחה אחת ומאוחדת ואוהבת ואני בטוחה שעבור כולנו זו חוויה שלא נשכח
וזה לא היה אותו דבר בלי עדי המדריכה הטיל בליסטי שלנו שגרמה לנו הרבה פעמים לצחוק להנות ולבלות זמן ביחד!??
אני למדתי לא לשפוט שום דבר מהרושם השני ולתת לכל אחד הזדמנות אזז קבוצת כמפוס BATH 2017 אני רק רוצה להגיד לכם תודה על השבועיים האלה ושאני אוהבת כל אחד
ואחת מכן!!??
אוהבת הכי בעולם - יובל סולומון
