יעלי

הייי, קוראים לי יעל מיכאלי ואני כמעט בת 16.

ממש לא מזמן נחתנו בישראל ואני עדיין בהתרגשות והתלהבות . עכשיו אני אנסה לספר לכם מה היה שם.3..2....1.. וGO-

ואווו לסכם את החוויה הזאת במילים זה יכול לקחת לי שעות(אם זה אפשרי בכלל)......אז נפתח בכך שתקופה כזאת מהממת עוד לא הייתה לי!!! ועכשיו אני אתחיל מההתחלה.

 אז לפני הכל חייבת לציין שכבר כמה שנים רציתי ללכת לסאמר סקול והשנה זה באמת תפס משמעות והתחלתי לחשוב על זה.

אני והחברה הכי טובה שלי התחלנו בשיכנועים וחפירות להורים, לא ידעתי שיש בכלל מרכז בספרד, וכשגיליתי על זה ידעתי שאם אני נוסעת למסע כזה זה רק לשם.

אני אישית כל כך התלהבתי מהרעיון הזה של הסאמר סקול ולהוסיף לזה לימודי ספרדית ושבועיים בספרד זה כבר נראה חלומי מידי.

בתור אחת שגדלה על טלנובלות וכל הזמן רציתי לבטא את הצד הספרדי(או ארגנטינאי לדברי המדריכים) שהתפתח בי עם השנים  זה היה פשוט הגשמת חלום!.

לאחר שסגרנו הכל היה לנו מפגש עם כל הקבוצות שבועיים לפני הטיסה ,שם ראיתי את הקבוצה שלנו בפעם הראשונה - 12 בנות שקצת מתביישות ולא יודעות מה לומר, דיברנו טיפה בווצטאפ ליפני המפגש ועדיין לא ידענו מה לעשות ומה צופה לנו בטיול. 

הגיע רגע הטיסה, הייתי בהתרגשות שיאאא! כמה חיכיתי לזה ועם זאת הציפו אותי מלא שאלות- מה יהיה ? איך זה ילך ? אני יתחבר לבנות? יהיה לי כיף?.

אני אקדים ואגלה לכן את התשובה לזה- כןןן היה פשוט מ-ו-ש-ל-ם. אז נחזור ליום הטיסה, לשדה הגענו בשעה אחת לפנות בוקר (כן זה היה מעייף) ההתרגשות והאנרגיות רק התגברו (מה שגרם לרובנו להשאר ערות למרות שפספסנו לילה של שינה בגלל הטיסה).

הגענו לדיוטי (וכמובן שהעברנו בו כמה שעות טובות) עלינו לטיסה התחלנו לדבר ולהתגבש ופה באמת התחלתי לעכל שזה קורה.

לאחר חמש שעות של טיסה ובקושי חצי שעה של שינה הגענו לספרד עם חיוך מצד לצד וקפצנו מהתרגשות מכל שטות שמישהו אמר בספרדית. 

חואן המדריך (שבאופן מוזר היה ממש דומה למולי שולמן ומשם הגיע הכינוי שלו - שולמן) הגיע לאסוף אותנו (טוב שלא התלהבנו שעה מהשם שלו) והלכנו למרכז, ברגע שנכנסנו לשם מלא מדריכים קיבלו אותנו בצורה הכי מושלמת , שרו לנו ורקדו ופשוט עשו שמח (מיותר לציין שהיינו בשוק מהנחמדות יתר שלהם).

הם הראו לנו איפה החדרים ועשו לנו סיור במקום. אחרי כמה זמן התחילו להגיע מלא ילדים מכל העולם (צרפת מונקו אירלנד רוסיה גרמניה איטליה סין ברזיל גם ספרד ועוד...) .

היינו ממש בשוק , זה ממש קורהה אנחנו שם!

נתנו לנו זמן לפרוק מזוודות ולארגן את החדר (וגם לנוח קצת אחרי לילה ארוך במיוחד) הסתובבנו טויפה במקום ושוב המדריכים המשיכו להפתיע - כל פעם שעברנו לייד מדריך הוא חייך אלינו ואמר שלום מה נשמע ותנן לנו כיף. זה היה פשוט מדהים! ,הרגשנו שאנחנו בתוך טלנובלה. בערב היה לנו משחקי היכרות והתחלקנו לקבוצות , היינו טיפה מבולבלות ולא הבנו מה הולך, למה לא כולן ביחד בקבוצה? או עם החברות שהם באו איתן? ואיך הסיורים יהיו?

הגיע הזמן לישון ונטע המדריכה המושלמתתת שבאה איתנו מישראל הסבירה לנו הכלללל והרגיעה אותנו היא הבטיחה שהיא תעשה הכל כדי שיהיה לנו טוב ושהקבוצות זה רק לדאוג לשאר הילדים בעולם כי רובם באים בצורה עצמאית. הבנו הכל ,נרגענו והלכנו לישון. 

ביום השני הכל השתנה זה התחיל להיות פשוט מדהים. קמנו לארוחת בוקר הלכנו לנקודת מפגש (עם הקבוצות שחילקו אותנו בערב שלפני) אני הייתי בקבוצה מספר 16 עם המדריך הכי הכי הכייי מדהים ביקום הזה -אדריאן , ולאחר מכן הלכנו לכיתות כדי להתחיל את השיעור הראשון ולעשות את מבחן הרמה.

אני בחרתי ללמוד ספרדית וזכיתי ללמוד עם חואן (חואן מספר 2, כן כן היו 2 חואנים), המורה הכי טוב שיש!,

עברנו את המבחן בשלום ובסוף לא חולקנו לפי רמות (חולקנו בצורה אקראית). הייתי בכיתה עם עוד חברה מישראל והתחברנו והיה כיף.

בשיעורים חואן אמר חייב לדבר רק ספרדית וזה היה פשוט מושלם! גם בפעמים שלא הכי יודעים מה לומר בסוף מצליחים, והשיעורים לא היו רגילים עשינו מלא משחקים ופעליות גם בכיתה וגם בחוץ, כל שבוע עשינו פרוייקט וגם למדנו נושאים של דקדוק בספרדית (שלפעמים היו קשים אבל למרבה ההפתעה הצלחנו להבין את זה).

סיימנו את הבוקר מרוצות ומוכנות לצאת לסיור במדריד. הסיור הזה היה כיך ברמות. דיברתי והתחברתי עם המדריכים היה מצחיק וכיך הייתה לנו גם שעה חופשית להסתובב (ואיך לא ישר רצנו לקניות בחניות כמו ספורה וברשקה להתחיל את הטיול הזה בצורה טובה).

אחרי הסיור הזה כל הקבוצה מישראל כבר התגבשה והרגשנו שאנחנו מכירות אחת את השנייה כבר שנים (כנל עם המדריכים ושאר הילדים)

חזרנו שמחים ומאושרים והתארגנו למסיבה בערב . 

גם במסיבה המשכנו להיות מופתעים. המדריכים עלו על השולחנות ורקדו ריקודים שכנראה כל ספרד מכירה (והיום אלו כבר ריקודים שלעולם לא נשכח).כולנו רקדנו בלי להתבייש והיה כיף ברמות . המדריכים הספרדיים רקדו בלי להפסיק ועשו מלאאא שמח. 

ככה עברו להם כל כך מהר הימים- שלישי רביעי וחמישי . היה לנו יום בריכה סיור בעיר המדהימה ביופיה טולדו ויום בחירה, שלבסוך הולחלט שכל הקבוצה מישראל הולכת ביחד לאן שאנחנו רוצות וכמובן איך לא הלכנו לשדרת הקניות המרהיבה "גראן ויה" שם ביקרנו פריימארק ניקס ברקשה זארה וטעימה קטנה מסטארבקס ומה לא היה שם. יום מושלם . עברנו גם מלא פעיוליות ערב כמו ערב "צ'ילינג" שחלק מבהבנות נרגעו יותר מידי וממש נרדמו.

היה עוד ערב רגוע שכולנו שרנו ביחד עם המדריך המושלם שלי (כבר אמרתי את זה?!) שניגן בגיטרה זה היה חלומי. 

ואו עבר כמעט שבוע.

ביום שישי ביקרנו שוב בבריכה והיה ממש מצחיק חזרנו התארגנו לארוחת הערב הדלקנו נרות ועשינו קידוש עם מיץ ענבים ואיך לא כל החדר אוכל בהה בנו, אבל זה היה ממש מרגש ומאחד.

יותר מאוחר היה ערב כשרונות שבה כל קבוצה הכינה משהו אחר.

ביום שבת היינו בסוגוביה ש ווואו איזה מקום. כמובן שהספקנו ללמד את המדריכים עיברית ולא מעט בשבוע הזה. הם למדו שירים כמו טודו בום ותל אביב יחביבי תל אביב (שהם כבר דיקלמו בעל פה ושמו אותם בבוקר ובארוחת צהרים ו... כן היה כיף)

הימים המשיכו לעבור ובאמת מהר מדי, ביום ראשון היינו בלונה פארק של האחים וורנר עם חואן (מספר אחד) והיה פשוט כיףףף. כמה בנות חששו לעלות על מתקנים וכמה עלו בלי לחשוב (אני הייתי אחת מהם והיה פשוט מדהיםם) וגם לא אחרת מאשר המדריכה שלנו התגלתה כפחדנית לא קטנה(בחיים לא אשכח מה שקרה שם נטע).

בהמשך השבוע היינו בעוד סיור במדריד שהיה שונה לגמרי ביופיו והיה נדמה שהוציאו את המקום הזה מסרט, היינו גם בפארק מים בעוד יום בריכה ויום בחירה וכמובן פעילויות ערב מדהימות ובלתי נשכחות שבהם צברנו מלא חויוות והיו מלא צחוקים (כמו ערב האימה נגיד) עשינו קניות ועוד קניות ושוב הגיע לו עוד סופש שבוע שמלווה בעצב כי ממש עוד שניה זה נגמר.

עשינו שוב קידוש והפעם כולם כיחו לזה וממש התלהבו המדריכם ניסו לשיר איתנו וכולם אמרו שבת שלום.(כן אחרי כמעט שבועים כל המחנה ידע מילים בסיסיות בעיברית כמו בוקר טוב לילה טוב חופרות סתמו תפה לרקוד וחכי חכי  כמובן שזה לא הכל ושלבסוף המדריכים פתחו מיני מילון ללמודי עיברית בטלפון כן, היינו מורות מצתיינות)

לאחר הקדוש והארוחה התארגנו למסיבת פרידה שבה כולן רקדו את הריקודים וידעו אותם בעל פה היה שמח והרגשנו ממש מאוחדים (במיוחד כי המדריכים החליטו להשים שירים בעיברית מרצונם האישי כמו טודו בום ותל אביב כי אמרתי כבר שהיינו מורות מצויינות והשארנו חותם כמו שצריך).

כמעט לפני שנגמרה המסיבה היה חייב לבוא הרגע העצוב לא? - שמו לנו שיר שקט ועצוב שגרם לנו להתחיל להזיל דמעות. כולם בכו והתרגשו גם כאלו שחשבו שהם לא הולכים לבכות . גם המדריכים לא יכלו לשלוט בדמעות ו...בכו בדיוק כמו כולם (במיוחד חואן מספר 1 שהתגלה כרגיש במיוחד).

ממש התחברנו לכולם ולהכל, למקום לילדים ולמדריכים במיוחדדד!!! .

אין עליהם הם היו פשוט אנשים על לב זהב שגרמוו לשבועיים האלו להיות לא פחות ממושלמים.

אז.... בגלל שכולם היו צריכים להפרד נתנו לנו זמן פרידות במרדגש כדורגל ,שם הכל רק התגבר זה היה מדהים לראות כמה אפשר להתחבר לאנשים בתוך שבועיים.היינו צריכים להפרד מכולם ובמיוחד מילדים שהיו צריכים לעזוב ממש כבר בלילה ההוא . חזרנו לחדרים והדמעות לא הפסיקו לזלוג. היינו שמחות ועצובות. ומלאות ברגשות. אלו היו שבועיים מיוחדים מאוד.

נעבור ליום הבא - יום שבת ויום אחרון קמנו אכלנו והמשכנו להפרד ממלא ילדים שעזבו. הישראליות היו היחידות שנשארות עד יום ראשון וכולם כבר עזבו בשבת. גם הפרידה הזאת לא הייתה פשוטה אך עברנו אותה, המשכנו לסיור אחרון באיצטדיון ברנבאו העצום (של קבוצת הכדורגל "ריאל מדריד") בליווי המדריכים אדריאן  וחיימה ,עשינו מלא תמונות, ראינו מלא גביעים והשיגים של הקבוצה והיה ממש מרשים וכיף. לאחר מכן הלכנו למרכז קניות עצום ושווה.  שם אספנו כסף וקנינו מתנות למדריכים ולנטע המהרסתתת (מילה מאוסף המילים שלה), עשינו שופינג אכלנו ביחד, היה מספק מאוד!.

חזרנו לקמפוס (שציינתי שהיו בו רק המדריכים). העברנו את הנסיעה עם עוד שירים בעיברית ספרדית ואפילו כאלו שלמדנו במהלך השבועיים האלה.

כשהגענו כולם חיכו לנו מחוץ לדלת שאלו איך היה וחיבקו אותנו. רצנו מהר לחדרים כדי לסדר את המתנות לכולם ו...הגיע הרגע .

אספנו את כולם וחילקנו להם את המתנות. לברטה ולחיימה, אלבה,אדריאן ,מנואל, מאבל ולשני החואנים וגם לדייגו ולפבלו או בכינויו- "זאווה" (זה מפתח בספרדית, וכן יש סיפור מאחורי זה ) כולם התרגשו ברמות והיו מופתעים, הם שוב התחילו לדמוע ואנחנו איתם כמובן (היינו מאוד רגישים בימים האלה) העברנו חוויות וחיקויים כמו- "rodrigo que pesadooo" - המשפט הידוע של מבל.

הם שרו שירים בעיברית כדי להשיב לנו את השמחה, אמרנו תודה ענקית לכולם התחבקנו והפעם נפרדנו סופית מהם. (אחד הדברים הקשים שעשינו) הם אמרו לנו שאנחנו הרבוצה הכי טובה שהייתה להם אי פעם(לא מספיק התרגשנו לפני)הצתלמנו איתם ושיחחרנו אותם להפרד אחד מהשני (שכן הם המישכו לבכות גם שם כמו חיימה שעזב ראשון).

המשכנו למסיבת פרידה משלנו. ישבנו כולן בלובי ושיחקנו משחקים שהזכירו לנו כמה כיף היה לנו ואיזה חוויות צברנו. כל אחד כתבה לשאר הבנות כמה מילים במחברת זכרונות . והלכנו לישון עם מלא רגשות.

קמנו מוקדם בבוקר כדי להתאגן לטיסה. החואנים באו ללוות אותנו(לעומת כמו אדריאן שטעה בשעה שאנחנו עוזבים התעורר מאוחר מידי ולא הספיק להפרד, ומסתבר שגם הוא היה ממש עצוב בגלל זה ואפילו בכה!) כמובן שגם חואן שוב הזיל דמעה או שתיים כרגיל,

נסענו בשקט ודממה כי לאף אחד כבר לא היה מה להגיד (הכי שקטות שהיינו בטיול הזה), הגענו לשדה עברנו את הכל בילינו בדיוטי עלינו לטיסה ונפרדנו מספרד המקסימה שהייתה כל כך טובה אלינו.

חזרנו לארץ נפגשנו את ההורים נפרדנו אחת מהשנייה והבטחנו שנשמור על קשר.

תודה ענקית לקמפוס ששלחו אותנו לחוויה הזו טיפלו ודאגו לכל מה שהיינו צריכות. הכל היה מדהים חוויתי חוויות מקסימות רגעים בלתי נשכחים וגם רגעים טיפה מאתגרים אבל זה רק מה שגרם להכל להרגיש כמו בית שני.

תודה ענקית גם לבנות מישראל ולנטע המדריכה המושלמת שבלעדייהן כלום לא היה אותו דבר.כל כך התרגלנו להיות שם. היה לנו מדהים. אני כל כך שמחה שיצאתי למסע הזה והייתי ממליצה לכולם לחוות את זה.

אני בטוחה שאת השבועיים האלה אני לא אשכח אף פעם.

תמיד יהיה לי זיכרון מדהים מכולם, מהמדריכים מהחוויות ומהילדות המקסימות מישראל שלא ידעתי שאני יתחבר אליהן ככה.

כל אחת ואחת תרמה לקבוצה שפשוט הכל הפך למושלם! זה ממש לא עוד איזה טיול מאורגן ושגרתי, כזה שרק מטילים או לומדים. זה משו אחר לגמריי ,

זה להכיר חברים להתחבר לאנשים, לדבר עם מלא ילדים מכל העולם ולהיות בשיעורים מהנים שמדברים בהם בשפה אחרת! (הכי מגניב שיש).

פשוט לא ניתן לתאר מה שחווינו שם. ואני בטוחה שאי אפשר להבין את זה עד שמנסים.

כשאמרו לנו ביום הראשון מתי שהילדים מהשבועיים הקודמים (ילדים שעזבו מתי שאנחנו באנו) בכו במסיבת פרידה חשבנו שזה הכי לא הגיוני ולא הבנו למה ואיך. היום אני מבינה אותם כל כך ומזדהה (בתור אחד שבכתה לא מעט בימים האחרונים וכל פעם שמישהו הזיל דמעה כולנו דמענו איתו)פשוט חוויה מדהימה בלתי נשכחת וכזו שאי אפשר לשכוח.

תודה רבה על הכל .
לדבר כזה לא ציפיתי!