הילה

לא יאומן שהרגע הזה הגיע! רגע שבוא אני צריכה לסכם בכמה שורות את השבועיים המדהימים בחיי

מה שבטוח שלרגע לא היה משעמם !

טוב אז קצת עליי קוראים לי הילה ברוקר אני בת 16 גרה בהוד השרון והילה לי את הקיץ הכי מטורף בחיים!

אז אני אתחיל מההתחלה היום הראשון: הגענו לשדה תעופה אני הגעתי עם עוד חברה מהבית עם מטרה אחת- ללמוד אנגלית ושכל השאר בונוס !

לא תיארנו לעצמנו שזה כל כך כיף ובסוף האנגלית הפך לבונוס והבונוס הפך לחוויה שתישאר איתי לנצח!

ובקשר לאנגלית בסוף החיסרון הפך ליתרון וגם סיימתי בהצטיינות (הייתי חייבת להכניס את זה!)

אז שנחזור ליום הראשון אני כמובן הגעתי לשדה באיחור (עוד יסופר הרבה על האיחורים שלי ) כולם חיכו שם מלאי התרגשות כבר בשדה נוצר חיבור בין כולנו זה היה מדהים ברור יש את הילדים שיש קליק ראשוני ויש את הילדים שזה מגיע אחר כך אבל מה שבטוח שזה מגיע ואנחנו עדיין שומרים על קשר יומיומי! בקיצור אין מה לחשוש לרגע מהחברה בסוף זוכים לחברים לכל החיים מבטיחה!.

 מפה לשם הייתי כל כך עייפה שנרדמתי בטיסה למרות שלא רציתי להירדם..

ואז הגלגלים של המטוס נגעו במסלול ומהרגע הזה החיוך לא ירד מהפנים עד החזרה הביתה!

אחרי נסיעה של שעה שבחוץ מזג אוויר חורפי במיוחד ( יש סוף סוף לא החום של יולי) הגענו  לקיימברידג'  מקום המגורים היה כל כך מהמם הנוף מהחדר היה חלומי! והכרנו המון המון חברות וגם חברים מברזיל כמה סינים וילד טורקי אחד! בדיחה פרטית – אם תסעו לסאמר סקול גם לכם יהיו כאלה!!) בקיצור מחסום האנגלית נשבר בשנייה ומשם יצאנו לדרך..

וקיימברידג' -היא הייתה כל כך יפה הכל ירוק מדהים! מקום מושלם!  בקיצור עושה חשק לעבור לשם עכשיו!

והלכנו לחדרים, התחלקנו לזוגות, והלכנו להכיר את המדריכים המדהימים שלנו (נייתן ואנגי היפים שלנו)

ביום השני עשינו מבחני רמה שהיו סבבה לגמרי והתחלקנו לרמות ואף אחד לא שופט אותך על איזה רמה אתה העיקר שתצליח ותוציא את המיטב מעצמך!..

והמורים טוב נו המורים היו נחמדים מאוד אני אישית התאהבתי במורות שלי !

הלוואי שהיה לי בבית ספר מורים כאלה! אני בהחלט אתגעגע! החומר מוסבר בצורה מעניינת ככה שלא שמים לב שלומדים, המון עבודה בקבוצות עם ילדים מכל העולם (שהופכים לחברים) על המצאות שצריך להמציא הקבוצה שלי לדוגמה עשתה הצגה קורעת מצחוק...

מאוד נהנתי מהשיערים זה כיף! למדתי לדבר מול קהל להקשיב להמציא שיפרתי את הכתיבה ומה לא! וכל זה עם הנהנה מיוחדת ושונה מכל מה שהכרתי. !

ומאז כל בוקר התעוררנו לארוחת בוקר מושלמת שיעורים מדהימים ארוחת צהרים כל יום יוצאים לסיורים (מלא שופינג בנות) ,הסיורים כל כך מעניינים יש האווירה כל כך כייפית עם הישראלים ונותנים לך הרבה להיות עצמאי מה שמשדרג את החוויה, חוזרים מותשים לארוחת ערב פוגשים את כל החברים מהארצות האחרות אחרי שהתגעגעת עליהם בזמן שהייתה בסיור.

אני ועוד 3 בנות (היינו כמו חבורה כזאת) אהבנו להישאר בחדר אוכל שעות אחרי שכולם כבר הלכנו משם הלכנו פעילויות עם כולם שזה  הכי כיף בעולם יש משחקים היה חפש את המטמון שהיה קורע הי גם סרט פעם אחת לרגע לא היה משעמם. בלילה היינו מתגנבים בין החדרים כל הישראלים וגם הברזילאים וגם אם היו ופסים אותנו זה היה כיף וככה בעצם היה נראה היום.

אה הפיצות וכמובן איך שכחתי את הפיצות כשהיינו רעבים הזמנו פיצה ואכלנו בחדרים אחד של השני:):)

ואז הגיע הנורא מכל נגמר שבוע לא האמנו שכבר עבר חצי וזה שעבר חצי היה החלק הפחות נורא, החלק הנוראי באמת היה להיפרד מכולם באמת הרגשתה שם כמו בבית וזה היה מאוד קשה אבל אני עדיין שומרת על קשר קבוע עם הברזילאים וגם עם הטוקריש בוי.

ובשביל לצאת מהעצב מה יותר טוב מלונה פארק שיעלה את המצב רוח אז נסענו ונסענו ונסענו עוד והגענו למקום החלומות מלא מתקנים משוגעים רצים עם החברים בין כל המתקנים והדר אחת שבכתה מלחץ על כל רכבת הרים.

ואז הגענו לאוקספורד המושלמת והפעם זה היה בניין עם דירות של 4 בנות וחדרים פרטיים שווים ביותר התארגנתי לי בקצב האיטי שלי כרגיל שירדתי למטה פגשתי מלא ילדים חדשים ומאוד שונים מהברזלאים והסינים הם היו רומנים וצרפתים אבל הפעם לא היה צריך לשבור שום מחסום אנגלית כי הוא כבר לא היה קיים מה שגם לזה שהתחברנו כל כך מהר ומאותו רגע היינו בלתי נפרדים (וגם איתם אל דאגה אני בקשר מליון קבוצות בסנאפצט ובווצאפ)

ולכל הספורטיבים בנינו אין מה לדאוג כי באוקספורד הוכים 20 דק כל כיוון לחדר אוכל. אבל גם לעצלנים אחרי פעם אחת מתרגלים.

באוקספורד כל החנויות והמקומות השווים היו איפה שהלימודים (איפה שהיינו כל היום בקיצור) וכל הפסקה היינו יורדים וקונים מלא שטויות בגדים אקססוריז ומה לא והיינו אוהבים ללכת ביחד לסופר (בחיים לא התרגשתי ככה מסופר חח  הוא היה מושלם קנינו מלא שטויות ואוכל לחדר) :) 

בין כל הסיורים נסענו כמובן  ללונדוןןן , מאדאם טוסו ההורס ושיא שיאים והמחזמר מאמה מיה עידן המדריך ואני הכרנו את כל השירים ושרנו בלי סוף ויובל המדריכה המושלמת!!! הצחיקה אותנו כל ההצגה עם הצחוק המדבק שלה אחד הימים הבלתי נשכחים! ועד עכשיו כולם שולחים סרטונים של עצמם שרים שירים של ההופעה.!!

(בכל הימים המטורפים האלה היה גם טירה ביג בן שייט ועוד מליון דברים שלא הספקתי לספר!)

בלילה אחרון חלוקת תעודות היה כל כך מרגש ואז פתאום משום מקום אמרו את השם שלי וחילקו לי תעודות הצטיינות על התקדמות אז הכל אפשרי חברים.

יום למחרת נפרדנו מכולם היה כל כך קשה.

הגענו לשדה השתוללנו בכל בגייטים הצענו ליובל נישואים (עם טבעת מושלמת וזה הזמן באמת לפרגן על יובל שהייתה שם בשבילנו זה לא פשוט בכל זאת 18 ילדים שבועיים מחוץ לבית במדינה זרה והיא דאגה לכולנו והצחיקה אותנו עד דמעות)

J

עלינו למטוס שרנו שירים אף אחד לא הבין מה עובר עלינו, נחתנו עשינו א-ח-י-ם בשדה תכלס יצא לנו כושל אבל זה לא מנע מי זה להיות מרגש נפרדנו ופגשנו את המשפחות.

 
עדיין לא מעכלת שנגמר היה מטורף כולנו בקשר לא עבר כלום זמן וכבר נפגשו מודה לכל מי שהיה חלק בחוויה על כל רגע ורגע אוהבת עד השמיים והחזרה !

!!

חוויה שכל אחד צריך לעבור !

אוהבת הילה (איחורים) ברוקר.