טוב זאת תהיה הפתיחה הכי קיצ'ית אבל גם הכי נכונה! אני לא מאמינה שעברו שבועיים כל כך מהר בלי ששמתי לב, הכרתי מלא אנשים מדהימים שאני לא אשכח, אחת החוויות הכי טובות שעברתי בחיים.
ועכשיו מההתחלה- קוראים לי נועה, אני בת 15 והשנה יצאתי לסאמר סקול בלונדון, באוניברסיטת ברונל.
הכל התחיל הרבה לפני הקיץ, כשרציתי להירשם. הייתי אמורה להירשם עם חברה אבל בסוף משהו לא התסדר ונרשמתי לבד, כמה חודשים לאחר מזה החברה הכי טובה שלי נרשמה גם היא לאותה קבוצה כמוני. שבועיים לפני הטיסה היה לנו מפגש, הסבירו לנו דברים והכרנו פעם ראשונה פנים מול פנים את הקבוצה ואת מאיה המדריכה. בהתחלה הכל היה מביך. ישבנו שם נבוכים, בוהים אחד בשני אבל לאט לאט השתחרר, לא לגמרי, אבל עדיין...
אחרי שבועיים הגענו ליום של הטיסה, כולנו הגענו לשדה תעופה ושם היה את הקליק בניננו, התחלנו לדבר יותר ופחות להתבייש. הטיסה לא הייתה קלה, עשינו הרבה רעש!!
(בכל זאת חבורת ילדים נרגשת, מה ציפיתם) כשנחתנו ירד גשם כדי להזכיר לנו שאנחנו לא בישראל. העמסנו את המזוודות ועלינו על האוטובוס לברונל.
כשהגענו התפעלנו מהגודל של האוניברסיטה ומכל הדברים שיש שם. ערכו לנו סיור בקמפוס ואז הובילו אותנו לחדרים. החדרים נחמדים, המקלחות נקיות אבל רק שתדעו אם אי פעם אתם מתכוונים לנסוע לשם יש שתי סוויטות שבהן יש מלא מקום עם מקלחת ושירותים ענקיים(שווה) ואם כבר מדברים על חדרים אז עולה הנושא של האוכל. את האוכל אישית לא אהבתי
הוא לא היה מדהים וחלק גם יאמרו לא אכיל- צ'יפס בוקר צהריים וערב. אבל מאיה תמיד דאגה שלא ישאר אף אחד רעב!
אחד החלקים הכי כיפיים בטיול זה הטיולים ללונדון. כמובן שהלכנו לכל מיני מקומות מרהיבים כגון: לונדון איי, ביג בן, ת'ורפ פארק, מאמא מיה ועוד מללאאא. היו טיולים מעניינים ויותר והיו גם כאלה שפחות, אבל עדיין היה כיף בכל אחד מהם כי היינו ביחד! וכמובן שחלק ענק מהכיף בטיולים זה בזכות המדריכים המהממים שהיו לנו- אנגוס, אלישה, פאפ, סב, רומי ויש לי הרגשה ששכחתי מישהו אבל בסדר...(אופסי)
בשבילי השיעורים הם אחד אחד מהחלקים הכי טובים בטיול הזה, למדתי דברים חדשים ופשוט נהנתי. יום אחרי שהגענו עברנו מבחן שיבוץ. אחרי המבחן חיכינו לתוצאות, ואז מאיה המדריכה שלחה לנו שיבוצים(נכנסתי לרמה 6-הכי גבוהה
)
בהתחלה בשיעור הראשון, היה לי ממש קשה כי לא הכרתי שם אף אחד חוץ מעוד ילדה אחת מישראל (אדל) וקצת יותר קשה לי ביומיום להתחבר לאנשים דיי נלחצתי, ואפילו סיימתי את השיעור עם דמעות מרוב לחץ, אבל וויקי המורה המושלמת היתה שם בשביל לעודד, ולומר שלאט לאט אני אכיר את כולם ושאין לי ממה לפחד. וזה בדיוק מה שקרה, משיעור לשיעור פשוט נהיה יותר כיף, האנגלית שלי השתפרה בכל מיני מובנים, ואני מרגישה שיצאתי עם יותר ביטחון בלדבר באנגלית מול/עם אנשים. מהלך השיעורים היה ממש כיפי, שיחקנו משחקים, עשינו הצגות וגם למדנו גרמר.
זכיתי ללמוד עם שלוש מורות מ-ד-ה-י-מ-ו-ת. למדתי שבועיים עם ויקי ועם טריש ובקי למדתי שבוע כל אחת. ובאמת שאני יכולה לומר שאני פשוט אסירת תודה שקיבלתי אותן כמורות שלי, המורות הכי טובות שהיו לי ושאיי פעם יהיו לי!!!
(פה הייתה לי הפסקה של קצת דמעות)
כשבאתי, חשבתי שיהיה לנו יותר זמן פנוי ואני שמחה שזה לא מה שקרה, כל ערב הייתה פעילות אחרת( על מי אני עובדת, כמעט כל ערב שיחקנו דודג'בול משחקי קופסא או סרט) אבל זה היה כל כך כיף כי עשינו את זה עם אנשים מארצות שונות.
באמת שאני מנסה לקצר את זה כמה שאפשר, אבל זה פשוט כל כך קשה! יש כל כך הרבה דברים לספר, כל כך הרבה חוויות וזכרונות, אבל חייב לקצר אחרת זה לא ייגמר אז אני פשוט אעבור לפרידות.
כמה ימים לפני שעזבנו, היו לנו את השיעורים האחרונים והיינו צריכים להיפרד מהמורות. לוויקי המורה המדהימה שבאה מיוון, כתבתי על הלוח ברכה ביוונית!!! היא אמרה שהיא באמת הבינה מה כתוב שם, היא סיפרה לכיתה מה כתוב שם (היא תרגמה לאנגלית), היו לה דמעות בעיניים והיא אפילו צילמה ושלחה את זה לאמא שלה. ולבקי, איך אפשר לשכוח את בקי אחת המורות המצחיקות ביקום כתבנו לה ברכה על הלוח שכללה את הפיקאפ ליין האדיר שהיא לימדה אותנו "Excuse me I'm lost can you please call my number" ולא שכחנו להזכיר לה שהיא פשוט WICKED התחבקנו מלא והיה כזה קשה למרות שידענו שיש לנו עוד פעם לראות אותן
. לצערי טריש לא הייתה, היא עזבה שבוע לפני ונפרדנו ממנה מוקדם יותר, אבל באמת שאחת אחת מכל המורות האלה מדהימות ואני לא יכולה לתאר מה היה קורה אם הייתי עם מורות אחרות!
דיי שכחתי להזכיר פה את האנה וגבי שתמיד באו בלילה לדפוק לנו על הדלת כדי לבדוק שלא התגנבנו מהחדר אחרי כיבוי אורות (אופסי?!
) אבל הן היו מדהימות ולפעמים גם קצת וויתרו לנו 
.
טוב, אז אחרי שהזכרתי את כולם, הגיע הזמן לספר על היום האחרון. ארזנו את המזוודות ויצאנו לקחת ארוחות ארוזות בפעם האחרונה. האנה ורומי היו שם, חיבקנו אותם בלי סוף!!! לקחנו את המזוודות ואז עזבנו את ברונל.
סב המדריך יצא איתנו לקניון עשינו קניות, הסתובבנו ואחרי זה הלכנו לשדה תעופה. היה עצוב, אבל עדיין כל כך שמח. אני באמת יכולה לומר שזכיתי בקבוצה מדהימה, כל ילד אחד אחד עזר להפוך את הטיול הזה למושלם, ובואו שלא נתחיל לדבר על מאיה המדריכה המדהימה שבאמת אבל באמת אני לא יודעת איך היא סבלה אותנו שבועיים.
אחרי שהגענו לישראל, יצאנו מהמטוס, כולנו התחבקנו פעם אחרונה עם דמעות וכל אחד הלך להורים שלו, וכאן הכל נגמר. או שאני בעצם אומר התחיל, אני הכרתי חברים לחיים, כאלה שאני רוצה לשמור איתם קשר גם אחרי, ושאני בטוחה שניפגש!!!
ולסיום היומן מסע כי וואלה חפרתי,אני פשוט רוצה לומר תודה לכולם:
לקמפוס, למאיה, לארדמור, למורות, למדריכים ולמדריכות, לקבוצה המדהימה ולכל מי שלקח חלק בטיול המדהים זה.
זה לא היה אותו הדבר בלעדיכם!!!
סאמר סקול לונדון 2017
