היי אני איתי מנשה מסביון בן 15. וזה הסיפור שלי
בהתחלה בטיסה אני כבר התחלתי להתגעגע להורים שלי אבל כבר במהלך הטיסה התחלתי לשכוח את הגעגועים עליהם על ידי כך שראיתי סרטים בטיסה.
כשהגעתי ללונדון הכל נראה לי כל כך לא מוכר וזר. גם לא טסתי עם חבר אז לא ממש הכרתי שם מישהו מעבר לפגישה שהייתה באחד הימים לפני הטיסה.
כשהגענו למסדרון שלנו לא ידעתי עם מי אני אמור להיות בחדר ולאחר שכולם כבר היו עם מישהו, קיבלו את המפתח והלכו לחדרים, רק אני ועוד איזה ילד אחד נשארנו בלי שותפים לחדר אז אמרו לנו שאנחנו צריכים לשהות באותו החדר.
יום אחרי שהגענו הלכנו להיבחן במבחן שיקבע באיזה קבוצה כל אחד ילמד.
לאחר שקיבלנו את תוצאות המבחן אני ראיתי שציוני המאכזב היה 52 דיי התאכזבתי אך גיליתי שבכל זאת אני הולך לקבוצה השניה בדירוג של הקבוצות הטובות (אם אני זוכר נכון אז היו 4 קבוצות לפי רמה של כל אחד).
אני זוכר שמוריי היו: קורי שמוצאו מקנדה, קלר שמוצאה באנגליה, ודיויד שגם
מוצאו היה באנגליה. במהלך השיעורים למדתי הרבה והכרתי חברים מארצות אחרות, אך כעת אני רוצה לדבר על הטיולים.
אם אני זוכר נכון אז הטיול הראשון היה ללונה פארק הטיול שהכי נהנתי ואני וחבר שלי קנינו כרטיס מהיר שלא מחכים בתורים בזמן שאנחנו עלינו למלא רכבות האחרים עלו רק לחמישה רכבות אז היה לנו כיף.
הטיול הבא הוא היה לאוקספורד מקום של שופינג אני וחבר שלי לא אהבנו לעשות שופינג אז הלכנו לחנות הצעצועים הגדולה בעולם והינו שם יותר מארבע שעות והיה כיף. ולאחר מכן הלכנו למדאם טוסו צילמו וסירנו בין הפסלים היה כיף.
ובטיול הבא עברנו דרך פארק כלשהו והגענו לארמון בקינהאם, לצערנו לא הגענו בזמן של החלפת המשמרות.
בשלב מסוים בסאמר סקול השותף לחדר שלי פתח את הראש הוא לא שם לב שנוטף לו דם מהראש ואז והוא צחק לא בכה ילד מצחיק .
במהלך הסאמר סקול עשיתי דברים שבארץ לא היה יוצא לי לעשות אף פעם. אני שיחקתי דודג משחק שבארץ אין.
אני נהגתי להסתובב ברחבי האוניברסיטה הרבה ומספר פעמים מצאתי סנאי על
הגדר שמפרידה בינינו להעיר פעם אחת גם מצאתי שואל קטן ויפה. איפה שהסנאי בדרך כלל היה עומד, לא התכוונתי להציק לו אז אני התחלתי לעשות את הסיבוב וכשהגעתי לנקודה ההיא אז ראיתי את הסנאי עם השואל.
לסיכום זה היה הסאמר סקול שלי ובמבחן יציאה השגתי את הציון 72, במהלך הסאמר סקול שלי נהנתי מאוד, וחוויתי חויות רבות. אני ממלציץ לכולם.
