שלום
אני רותם זקס בת 15 מרעננה ואני רוצה לספר לכם על חווית הסאמר סקול שלי באוניברסיטת ברונל בלונדון.
לא קל להחליט לצאת לבד לחוויה לא צפויה שכזאת, הרי לנסוע ללונדון לבד זה לא דבר פשוט,
ובגלל זה היו לי המון חששות לגביי מה שמצפה לי,
אבל למזלי כבר ברגע הראשון בנמל התעופה התחברתי עם שתי בנות מקסימות (שגם הן באו כל אחת לבד) והרגשתי יותר בטוחה.
כשהגענו לברונל הרגשתי שאני באיזה סרט קסום, הלכנו עם המזוודות בשביל כשסביבנו הכל ירוק: עצים גבוהים וירוקים, שיחים ירוקים עם פרחים שונים וצבעוניים, דשא ירוק.. והיה אגם קטן קרוב לשביל, והמון מבנים שלרובם בכלל לא נכנסתי ואני עד היום לא יודעת למה הם משמשים.
ובנוסף, בזכות המקום המדהים והענק הזה, נאלצנו לעשות ספורט, כי ההליכה מהמבנה של החדרים עד לחדר אוכל או לחדרי לימוד הייתה לא ממש קצרה...
והחששות שלי מבחינה חברתית התחילו להתפוגג, כי כבר בימים הראשונים התחברתי לעוד ילדים שפחות או יותר היו בסביבות הגיל שלי, שיצאו ביחד איתי לסאמר סקול; וביחד יצרנו חבורה של אנשים הזויים שכל שנייה איתם אתה מתגלגל מצחוק, אבל מצד שני גם איכותיים שיעזרו אחד לשני בכל מה שצריך.
במהלך השבועיים הללו ליוותה אותנו מדריכה ישראלית מקסימה ששמה זיו, והיא הייתה בשבילנו כל הזמן ודאגה לנו לכל דבר;
וביחד איתה טיילנו בשלל מקומות ברחבי לונדון ומחוצה לה: ביקרנו ב Hyde Park, עברנו ליד הBuckingham Palace, שטנו בנהר התמזה, עלינו על ה London Eye, הצטלמנו ליד ה Big Ben, היינו במוזיאון הבריטי של לונדון, סיירנו
ב Windsor Castle, נהנו במתקנים של Thorpe Park, טיילנו ברחבי העיר אוקספורד, הצטלמו עם בובות השוואה במאדם טוסו, החכמנו במוזיאון המדע וההיסטוריה של לונדון, טיילנו בעיר המקסימה ברייטון, והחוויה האהובה עליי ביותר- הלכנו לצפות במחזמר היחיד במינו Wicked!!!!!
גם קניות עשינו בלי סוף! אם זה בקובנט גארדן, או ברחוב אוקספורד, או בקניון Westfield.. או בכלל בכל מקום שהיינו בו היה זמן קצר להסתובב ולקנות.
כמובן שחוץ מהטיולים בלונדון, גם היו לנו שיעורים באנגלית.
עשו לנו מבחן רמה, ושיבצו אותנו לכיתות שהשתנו מידי פעם עקב זמני השהייה של ילדי המדינות השונות באוניברסיטת ברונל.
בשיעורים למדנו באמצעות חוברת שהמורים נתנו לנו, אבל בעיקר עשינו פרוייקטים ביחד עם שאר הילדים מהעולם שהיו איתנו בכיתה, וביחד למדנו דברים חדשים וחשבנו איך לעשות את הפרוייקטים בדרכים יצירתיות.
אבל עם כל הכבוד (ויש כבוד!) לאוניברסיטה המדהימה שבה שהינו, ולילדים הישראלים הנהדרים שהכרתי, ולטיולים המלאי חוויות בלונדון, ולשיעורים המחכימים.. החוויה שהשפיעה עליי הכי הרבה בסאמר סקול הזה, היתה לדבר עם ילדים מהעולם.
וזה קרה בעיקר בפעילויות ערב, שהתקיימו כל ערב, והיו מגוונות מלאות בהנאה: משחק כדורגל, ותפוס תדגל, וחפש את המטמון, ותצוגת אופנה, ובייסבול, ומסיבות דיסקו.. בכל הפעילויות הללו (ויש עוד הרבה) בזכותן הכרתי ילדים מהעולם.
כי כשאתם נמצאים במצב שאתם בקבוצה בפעילות מסוימת, עם מעט ילדים ישראלים, אתם נאלצים לדבר באנגלית ולהכיר אנשים חדשים. ותאמינו לי שדיברתי המון עם אנשים מרחבי העולם שכלל לא הכרתי.
היו סינים, יפנים, קוריאנים, צרפתים, מקסיקנים, ספרדים, איטלקים, טורקים, ואפילו מערב הסעודית.. עם כולם דיברתי למרות הדעות החלוקות ביננו מבחינה פוליטית, ולמרות התרבויות השונות, ולמרות שחלק בכלל לא שמעו על ישראל או שידעו עליה מעט מאד.. למרות כל זאת הכרתי חברים מהעולם. ועד עכשיו אני בקשר יומיומי דרך הווטצאפ עם ילדה צרפתייה שאני מאד מעריכה ואוהבת אותה.
וזה בסופו של דבר הכי שיפר לי את האנגלית, ובעיקר את הביטחון בלדבר באנגלית. אמנם בשיעורים בסאמר סקול למדתי אנגלית, ועבדתי עם ילדים מהעולם על פרוייקטים והכל...
אבל מחוץ לשיעורים, במהלך הפעילויות ערב או הסתובבויות באוניברסיטה- היו לי יותר הזדמנויות לדבר אנגלית עם הילדים מרחבי העולם, ויכולתי לדבר איתם על כל דבר שרציתי ולא רק על מה שקשור לשיעור או לפרוייקט..
ואם יש משהו שקיבלתי בזכות חווית הסאמר סקול זה הביטחון בלדבר באנגלית, שזה דבר שלא היה לי קודם לכן. ולכן, זה הדבר שהכי מספק אותי מכל החוויה הזאת.
