סוף

החוויה שלי בסאמר סקול החלה בשנייה לקולג' בברייטון. 

כן, הייתה התכנסות בשדה, וטיסה, ונסיעה ארוכה ארוכה, אבל כל ההתרחשויות האלו קרו בשעות בהן הייתי אמורה כבר לישון, ונסו לגרום לי לזכור משהו שקרה בחמש בבוקר. העיניים שלי נפקחו בשנייה שראיתי עוצרי נשימה, מדשאות ירוקות בוהקות, פרחים יפייפיים בכל הצבעים ומבטא בריטי מהמם בכל פינה.

פתאום, נפל לי האסימון, אני עומדת לבלות שבועיים שלמים במקום המדהים הזה. חלום, או מה?  

וכך היה- השבועיים שלאחר מכן היו המטורפים ביותר שיצא לי לחוות, בלי תחרות בכלל. כבר ביום הראשון, ירדנו לחוף של ברייטון לצפות בגמר של משהו של כדורגל (אני לא טיפוס של ספורט), ישבתי על החוף עם החברות החדשות שלי, קניתי את הקרפ נוטלה עם קצפת הכי טעים שאכלתי בחיים שלי, וצחקתי המון.

ביום למחרת, השתתפנו בפעילויות ספורט והיכרות, שם נ תקלתי באנשים מכל מיני מקומות בעולם: ברזיל, איטליה, ספרד, יוון, סין, גרמניה, צרפת ועוד המון. היה מבחן רמה, פעילות ערב מהנה והלכנו לישון. ביום השלישי הייתה פעילות בוקר, והפעם כבר שובצנו בכיתות ולמדנו על נושאים מעניינים באמת. זוהי הייתה השגרה שלנו בשבוע הראשון, פעילות בוקר כיפית, לימודים כיפים, ופעילות ערב כיפית. בקיצור, כיף, כיף ועוד פעם כיף. 

כמובן שאי אפשר לשכוח את הימים ששברו לנו את השגרה, כמו היציאה לאקווריום "sea life center" המדהים, הקידוש של יום שישי שעשה לכולנו תחושה של בית ומשפחה בלב, ואיך אפשר בלי השבת בportmoth, בה עלינו במעלית לראש מגדל שקוף שמשקיף על הים. 

ביום ראשון נסענו לTorphe park, פארק שעשועים מטורף, ובתור חובבת אקסטרים לא קטנה, זו הייתה אולי החוויה הכי מהנה שלי בסאמר סקול. רכבות הרים כמו בסרטים שהעיפו אותי לשמיים גרמו לי להרגיש באמת כמו ציפור. 

בפארק, הייתה גם חוויה שכנראה תהיה זכורה  לי לנצח.  נועה, ילדה מהממת מהקבוצה ניסתה להשיג כרית ענקית בצורת דונאט, ולאחר שהצליחה, היא הייתה בעננים. לפני העלייה לאוטובוס בחזרה לברייטון, כל הקבוצה חיכתה ביחד.

נועה עמדה עם הדונאט בידה, בלי לשים לב לילד שרץ בניסיון לחטוף את הדונאט ממנה. זה היה מטורף, רגע אחד הדונאט היה שם, ושנייה אחר כך כבר לא. נועה והמדריכים פתחו במרדף אחרי הגנב, אך למרבה הצער לא הצליחו לתפוס אותו. באכזבה עלינו לאוטובוס, כולם כבר השלימו עם הרעיון שהדונאט לא יחזור. מספר דקות עברו, ואף אחד לא הבין למה לא התחלנו בנסיעה.

פתאום, זיהינו את המדריכות שלנו, סתו וחן, מתקרבות לכיוון האוטובוס עם דונאט חדש בידיהן. אלוהים יודע באיזה חוטים הן משכו כדיי להשיג אותו, מלכות אמיתיות. נועה כמעט נפלה מהרגליים מרוב התרגשות, סוף טוב, הכל טוב. 

השבוע השני התחיל וחזרנו לשגרה. הוא היה לא פחחות מהמם מהשבוע הראשון, עם פעילויות מגניבות בטירוף ויציאות רבות, כמו טירה מרשימה עם סיפורים מרתקים, שופינג וכמובן לונדון המושלמת. פעילויות הערב היו מושקעות מאוד, ואחת הזכורה לי במיוחד היא מופע הכשרונות, בה כל ילד בקמפוס יכול לעלות על במה ולהרשים את כולם ביכולות שלו. אני זוכרת, שילד קטן מצ'כיה עלה על הבמה והחל לשיר את השיר "Let her go"  בעצמו. הוא גרם לי לפרוץ בבכי, הוא היה מקסים ומרגש והורס את הבריאות, ובלי קשר הוא הזכיר לי את אחי הקטן. 

הימים האחרונים בקמפוס היו קשים מנשוא, איך אפשר לעזוב מקום שכבר נהיה הבית שלך? אבל הסוף היה חייב להגיע באיזשהו שלב, ואין ספק שהחוויה הזו הייתה חד פעמית, לא הייתי מוותרת עליה בחיים.  

אני ממליצה לכל נער ונערה שרוצים לעשות מהחופש שלהם משהו בלתי נשכח, לארוז מזוודה ולטוס. הרווחתי חברים חדשים, עצמאות וגם למדתי אנגלית.

אז נתראה בקיץ הבא?