אני מאיה רביע בת שש עשרה וחצי מהרצליה והייתי בסאמר סקול ניו יורק בוסטון לגילאים 16-18 ואני באמת יכולה להגיד שזאת הייתה החוויה הכי כיפית ומדהימה שהייתה לי בחיים
אז בסוף יוני היה לנו מפגש עם כל הקבוצה שבו דיברנו איתנו על מה הולך להיות ומה הנהלים וכל הדברים האלה, ולקראת הסוף היה לנו היכרות עם הקבוצה כולה ועם ניקול המדריכה וכבר שם התחילה ההתרגשות
אז הגיע היום של הטיסה לחץ והתרגשות בעיקר, נפגשנו הכרנו אחד את השני,עברנו את הביקורת דרכונים וכל אלה, קנינו שוקולד בדיוטי וחיכנו לעלות למטוס (האמת שלא באמת חיכנו זה היה הזמן לדבר ולהכיר את כולם
)
אז עלינו למטוס לטיסה ארוכה שאם לא יושבים ליד השירותים עוברת מהר
סתם בתכלס הזמן עבר בטיל ואיכשהו כבר הגענו לבוסטון.
נסענו באוטובוס למרכז התחלקנו לזוגות לקבל חדרים,עלינו אליהם והופתענו כי הם היו ממש טובים (חוץ מהקטע שלא היו מזגנים).
אחר כך הלכנו להוציא כרטיס לחדר אוכל (תדמיינו איך זה להצטלם אחרי יומיים בלי שינה
) וכמובן לאכול. חזרנו לחדרים והתמותתנו מעייפות.
יום חדש בעמנואל קולג׳ לא יצאנו לשום מקום כדי להתרגל למרכז,הלכנו לחדר אוכל שהיה בו מגוון של אוכל טעים שבהתחלה קצת התלוננו עליו (כשהגענו לניו יורק הבנו כמה הוא היה טעים) עשינו מבחן רמה והמשכנו לעשות את הפעילות עם אנשים מארצות אחרות כמו סין, יפן, גרמניה, ברזיל וטורקיה.
ביום השני לירון המדריכה הצטרפה אלינו מניו יורק בגלל גודל הקבוצה.
אחרי שכבר התרגלנו לקולג׳ הנוהל היומי שלנו היה ארוחת בוקר, שיעורים, ארוחת צהריים סיור ארוחת ערב ופעילות ערב.
השיעורים היו ממש כיפים, היה לנו דיונים שנתנו לכל אחד להביע את הדעות שלו,ראינו הרבה סרטונים וזה לא הרגיש כאילו זה סתם שיעור בבית ספר.גם המורים היו ממש אחלה וחלק מהם ליוו אותנו גם בסיורים (כולל גם את ניו יורק).
אז אחרי שלוש שעות שיעורים וארוחת צהריים עלינו על נעליים סגורות תיק של קמפוס והכי חשוב לניירד(!) ויצאנו לטייל 
בוסטון מדהימה, ממש עיר ציורית וכשהיינו שם יצאנו לשופינג ב Quincy market וב Newbury street, היינו באצטדיון של בוסטון רד סוקס ( וברור שקנינו foam hand), בהראוורד ובשייט לוויתנים.
אחרי שחזרנו מהסיור הלכנו לאכול ארוחת ערב בין ארבע לשש! (לקח לנו קצת זמן להתרגל לזה) והמשכנו לאקטיביטיז של הערב שהיו לא פחות כפיות מהסיורים, היה לנו ערב משחקים,ערב קריוקי,משחקי ספורט ויצאנו גם למוזיאון לאומנות של בוסטון.
אז אחרי שבוע מדהים בבוסטון שעבר בשניות ארזנו הכל נפרדנו מהילדים ומהמקום ונודע לנו שלירון תעזוב אותנו לקבוצה של לוס אנג׳לס
התחלנו לנסוע לכיוון ניו ג׳רסי ועל הדרך עצרנו באואטלט שווה במיוחד, הגענו מרוצים למרכז בג׳רסי, מוכנים להעביר שם את השבועיים הקרובים. איך שהגענו לירון עזבה אותנו 
עלינו לחדרים לפרוק מזוודות, וכשהגענו היינו קצת המומים מהחדרים כי הם לא היו נראים ככ טוב לעומת בוסטון, וגם האוכל לא היה טעים במיוחד (עם מלח הכל בסדר) אבל בתכלס למי היה אכפת בסופו של דבר זה רק העצים את החוויה ותוך יום יומיים כבר התרגלנו להכל.
אז כמו בבוסטון גם במרכז בניו ג׳רסי לא יצאנו ביום הראשון כדי להסתגל למקום.
הכרנו ילדים חדשים מצרפת, סין,יפן וגרמניה.
סדר היום היה בדיוק כמו בבוסטון - ארוחת בוקר, שיעורים, סיור וארוחת ערב (רק שהפעם היא התחילה בשש
)ואקטיביטיז בערב (קריוקי, סרט, מלחמת מים, מסיבות ומשחקי ספורט).
המרכז היה בג׳רסי וכל פעם נסענו בסאבוי לכל המקומות שהיינו בהם.
ניו יורק פשוט מדהימה והיינו שם במחזה בברודווי, באמפייר סטייט בילדינג, בטיימס סקוור, במטרופוליטן, ו 9/11, פסל החירות, סנטרל פארק, בברוקלין ובכל המקומות המפורסמים שתמיד רואים בסרטים, ובאמת הכל הרגיש כמו בחלום.
וכמובן שאיך אפשר בלי שופינג בעיר הגדולה, ניקול תמיד ניסתה לתת לנו כמה שיותר זמן כדי שנחווה את העיר ואפילו נסענו לjersey gardens ולטיימס סקוור בלילה והם לא היו בתכנון.
כמו שאומרים הזמן טס כשנהנים ואיכשהו כבר הגיע טקס הסיום,ואחריו ההתכוננויות לעזוב, ישבנו כולנו בערב האחרון שלנו ביחד וכתבנו אחד לשני דברים לפרידה ולא רצינו שזה יגמר.
אז זהו, הגיע יום הטיסה כולנו ברגשות מעורבים של עצב כי זה נגמר ושמחה כי עברנו חוויה מהממת, הגענו לשדה (וכמובן שהיה לי אובר וייט מטורף שלא שילמתי עליו בגלל שהעברתי דברים לילדים) עלינו לטיסה, הגענו לארץ ראינו סוף סוף את המשפחות, ונפרדו אחד מהשני בהבטחה שניפגש שוב.
עכשיו אחרי שקראתם את כל החפירה שדפקתי פה, אני רק רוצה להגיד שאי אפשר לתאר באמת במילים את מה שעברנו(
), עם החברים והחברויות שיצרנו, עם הילדים מחול, עם ניקול ולירון, ועם המורים - ועוד הכל בארהב!
מה שיש לי להגיד שזאת חתיכת חוויה לכל החיים, ואם לפני פחדתי כי נסעתי לבד בלי להכיר אף אחד לשלושה שבועות, עכשיו אני רק עצובה שזה נגמר...
אז לכל מי שמתלבט ״מה שלושה שבועות זה מלא״ ״איך אני אלך בלי להכיר אף אחד״ ״ומה אם אני לא אסתדר״ וכל אלה אל תתלבטו, פשוט תירשמו כי זאת באמת חוויה שלא שוכחים כל החיים
