רון

אז, אם אתם קוראים את הסיפור, סביר להניח שאולי גם אתם מתכוונים להרשם ולצאת ללמוד במדינה שונה, ואולי רק מחפשים טיפה סיפורים.

שמי רון, אני בא מהעיר ראשון לציון, ולראשונה בגיל 14, חוויתי את הSummer School. 

תחילת המסע שאנו עברנו התחיל כאשר נפרדנו כל אחד מהוריו בפעם האחרונה למשך השבועיים הבאים. נפגשנו עם המדריכה, הנערים והנערות, והתחלנו לנוע לעבר הבדיקות הבטחוניות.. (אחסוך מכם את הטרחה, אך כן אומר שהבדיקות הבטחוניות נערכו במשך שעה עד כשעה וחצי)
עלינו אל המטוס, כולנו נרגשים לדעת מה מצפה לנו. לאחר 4 שעות טיסה, נחתנו באנגליה, בנמל התעופה לוטון.
עלינו על האוטובוסים, וכעבור שעה של נסיעה הגענו אל אוקספורד! 
 
פרקנו את מזוודותנו בחדר אורחים באיזור, ויצאנו לפגוש סטודנט מסויים שאחראי עלינו באוקספורד.
כאשר יצאנו, הייתה כבר שעת צהריים כאשר פגשנו את הסטודנט, ושמו ת'או.
הסתובבנו בעיר בכדי ללמוד אותה ודעת מה נמצא בה ואיפה, ולבסוף חזרנו אל החדרים בערב. 

ביום השני, עשינו את המבחן ושובצנו לכיתות. שם הכרנו תלמידים מכל מיני מקומות, כגון סין, ספרד, צרפת, ואיטלייה. הכרנו את המורים, ושם פגשתי כמה מהאנשים שלעתיד נהפכו גם לחברים שלי.

בכל יום נערכו לנו פעילויות שונות, כגון משחקי כדורגל ופריזבי בפארקים, "dragon den", ואפילו "speed dating".  אחד הפעילויות האהובות לדעתי, היא פעילות הנקראת "Big Chief" בעיקרון, מחבואים.

ביום שבת לפני עזיבתנו אל קיימברידג', הלכנו אל לונה פארק הנקרא "Thrope Park",  הפארק היה מדהים, פארק רחב, עם מלא מתקנים והנאות.

בקיימברידג', לעומת זאת, שם היה הכיף האמיתי, הלכנו אל מאדם טוסו (מוזיאון שעווה, מאוד מומלץ) , היינו במחזמר מאמא מייה (כן, אני בטוח שאתם גם שרים עכשיו), שייט בקאנו בנהר העובר בקיימברידג', וכמובן גם London Eye.

הנופים בכל אחד מהאזורים שהיינו בהם, לא תראו כאלה בארץ,רחב ועוצר נשימה בשני הערים השונות שהיינו בהם. מאוד ירוק, מאוד נוח, אבל כן אפשר להתלונן במקצת על מזג האוויר, גשום  , ולא צפוי. יום אחד גשם, יום שני אולי סתם מעונן.

הצוות שדאג לנו בשני המקומות היה צוות מעולה, ומדהים.
ת'או לדוגמא, היה סטודנט שדאג לכל אחד כאילו היה בן שלו, וויל, דאג לשמור על מצב רוח טוב, ג'ו, טוב... הוא ג'ו, אחראי, אולי חסר סבלנות, אבל עם חוש הומור טוב.

 כמובן שאי אפשר לשכוח את המדריכה שלנו נעמה, שבלעדיה, הטיול שלנו היה שונה מאוד ממה שהוא היה. נעמה היא מהמדריכים שברגע שאתה לומד להכיר אותה במקצת הזמן שבו אתה נמצא, אתה נהפך כביכול לחבר שלה, אתה לומד להיות פתוח אליה ואל האנשים הסובבים אותך.

הייתי מספר עוד, אבל המקום מתחיל להגמר, ואתם אולי התחלתם להשתעממם במקצת, אז אני אסיים בכמה משפטים.
כפי שאמרתי, זה הסאמר סקול הראשון שלי, ואני משוכנע שהוא לא יהיה האחרון. אם אתם תלמידים הרוצים לנסוע לסאמר סקול ומתלבטים לאיזה מדינה קודם, אני הייתי ממליץ אנגליה. מדוע? האנשים שם, השפה,המבטא, ואיך אפשר לשכוח את התה ועוגיות?
זהו. זה סוף המסע, וזה מסע שאני לעולם לא אשכח, אומנם קצר, אך מלא בריגושים וחוויות.