קשה לי להחליט מאיפה להתחיל כי לומר את האמת, אני עדיין בהלם ובשוק מהחוויה הכי מדהימה בחיים שלי! 
לטיסה הזאת הגעתי לבד, מה שמסביר למה חששתי כל כך לפני הטיסה. פחדתי שלא אצליח להתחבר ולמצוא חברים אבל במהרה הבנתי שדאגתי ללא כל סיבה! הישראלים המדהימים שטסתי איתם דאגו לי והתחברו איתי, הילדים שהגיעו מחו"ל - בין אם הם הגיעו מסין, צרפת או אפילו ברזיל - היו נחמדים וחברותיים, שלא לדבר על המדריכים האדירים שפגשתי במהלך השבועיים האחרונים שתמיד דאגו לשלומי.
לא משנה לאן פניתי, ראיתי מסביבי אנשים חמים ואוהבים וגם אם היה לי קצת קשה, ידעתי שיהיה מישהו שיבוא וידאג לי.
אז אני אתחיל עם השבוע הראשון שאותו בילינו באוקספורד. החדרים שלנו היו נקיים, נוחים, אסתטיים ונעימים. לכל אחד הייתה מקלחת משלו עם מיטה ענקית וחלון עם נוף החוצה.
פגשנו את המדריך ת'יאו שהוא אחד מהאנשים המדהימים ביותר שפגשתי במהלך השבועיים האחרונים. תמיד דאג לנו, הצחיק אותנו והעביר את הזמן בלדבר איתנו.
במהלך השבוע הראשון פגשנו גם את המדריכים והמורים האחרים: אבי, שהייתה מורה מצחיקה וחמודה. מאט, שדאג לכך ששיעורי הפרוייקטים שלנו לא יהיו משעממים. פאביו, שידע את המילים לכל שיר שבחרנו להשמיע.
ראג', שלא היה מוכן לקחת איתנו תמונה לא משנה כמה ביקשנו. ג'ו, שכל הבנות ישר התלהבו מהמראה המדהים שלו. וויל, שהיה כמו אח גדול ומצחיק שתמיד עשה טיפה שטויות.
אותו שבוע עבר כל כך מהר אבל עדיין הספקנו לעבור כל כך הרבה רגעים וחוויות מדהימות - הצגת הפרוייקטים שעשינו, באולינג, משחקי ספורט בפארק הענק, מלאאא שופינג, תחרות הכשרונות הראשונה שהיינו בה, משחקי סנוקר יומיים במועדון שבו למדנו, תחרויות שונות, סיורים שונים בעיר המדהימה, משחקים שונים במוזיאון ואפילו פגשנו סטודנטים ועשינו איתם דיבייט ועוד מלאא דברים שקשה לי לתאר כמה מדהימים הם היו.
סוף השבוע הגיע בטיל ונסענו ללונדון! היינו על סירה ענקית ואחרי זה עלינו על הלונדון איי - אין צורך להסביר כי זה מובן מאליו שזה היה יום אדיר.
ביום ראשון נעסנו ללונה פארק שנקרא "Thorpe Park" ועלינו על מלא מתקנים ועשינו כיף חיים! אפילו וויל המדריך עלה איתנו על כמה מתקנים.
ואז, מותשים, הגענו לקיימברידג', שם קיבלה אותנו אמה - המנהלת והברזילאים שהיו מלאים בשמחה ובמרץ. המקום עצמו נראה כמו מקום מסרט - הבניינים של המגורים והלמידה נראו מדהימים, מסביב הכל היה ירוק ומלא בצמחייה.
לקיימברידג' הגיע איתנו וויל, אחד המדריכים מאוקספורד ושם פגשנו עוד שני מדריכים חדשים - אמילי וקאלם.
עוד מהיום הראשון הצלחנו לעשות כיף חיים בכך שהייתה לנו תחרות של ניסיון זריקת ביצים מהגג מבלי שהן יישברו ואז שבירתן על ראשם של המדריכים. כמובן שוויל לא ציפה שכל כך הרבה קבוצות יצליחו, אפילו שברתי ביצה על הראש של אמילי המדריכה אבל היא בכל זאת סלחה לי על זה.
בשבילי, השבוע השני עבר אפילו יותר מהר מהראשון. הספקנו לעבור סיורים בקיימברידג', להכיר אוניברסיטאות מעניינות, כל בוקר לשמוע ציטוטים (או העלבות) משייקספיר מהמורה החדש - אלן שתמיד אהב לצחוק (שלא לדבר על המבטא המצחיק שלו), לעשות אפילו עוד יותר קניות, לעבור שעשועונים מצחיקים ומאתגרים, לעשות פעילויות ספורט שונות, לצייר חינה מהחינה שהבאתי איתי מהבית ואפילו לעבור עוד תחרות כשרונות שבה המדריכים וויל וקאלם הופיעו דואט של השיר "Love Is an Open Door" מ - Frozen שכמובן, כולם צחקו ונהנו.
ביום שאחרי זה הגענו בפעם השנייה ללונדון, בילינו את היום במאדאם טוסו ובערב הלכנו למחזמר מאמא מיה שהיה נדיר ומדהים ברמות שקשה לי לתאר!
עשינו שייט בנהר של קיימברידג' וגם אם זה לא ייאמן, המדריך קאלם, אביב, אבישג ואני ראינו את סטיבן הוקינג עובר במכונית ממש לידנו!
אני יודעת שכתבתי מלא, אבל זה רק תיאור קטן של החוויה המדהימה והמופלאה שעברתי. אני בחיים לא אשכח את הרגעים, את האנשים ואת המקום הנדיר שהייתי בו. השבועיים האחרונים עברו לי כל כך מהר שאני עדיין לא מאמינה שאני יושבת בבית וכותבת על הכל. הלב שלי שבור רק מכך שזה נגמר אבל אני יודעת שאני אשמור על קשר עם כולם ושאנחנו עוד נפגש. 
