מכתב להורים 
אני בחרתי לשתף איתכם מכתב ששלחתי להורי יום לפני היום האחרון, מקווה שתצטרפו גם אתם לתוך החוויה שלי דרך הקריאה
מחר זה היום האחרון בחוויה המטורפת הזאת שכל כך חיכיתי לה, עדיין לא מאמינה ומעכלת שאני כאן בלונדון.
ישבתי היום באוטובוס וחשבתי על הכל ופתרום אמרתי "רגע מחר זה היום האחרון?"
וכן מחר זה היום האחרון. כשפגשתי את כולם במטוס, את קבוצת הילדים שאיתם אני טסה לא ידעתי שבעוד כמה ימים נהפוך להיות משפחה, משפחה של שמחה וצחוקים ורגעים מיוחדים שאנחנו חווים ביחד... משפחה שכשהיא נכנסת לחדר אוכל ולפעילויות משותפות כולם מבכינים בנו ומסתכלים, עם זה בשירים, בכפיים, בחיוכים וברעש שהיינו עושים, תמיד בחדר האוכל יכלו להבכין בשולחן גדול מלא בנערים רועשים , ישבנו כולנו ביחד תמיד בשולחן ארוך וכל אנגליה ידעה לשיר "גולדן בוי" , כל לילה חיכיתי כבר לבוקר , לפעילויות, ללימודים ולטיולים.
ראיתי מקומות יפים ומרשימים: לונדון איי, ביג בן, שטתי בנהר התמז, ביקרתי במוזיאונים , הצטלמתי עם כל האנשים המפורסמים במדאם טוסו, והייתי בהופעה מדהימה של מאמא מיא והיה לנו זמן גם לשופיינג טוב.
עם שתי המדריכות המדהימות שהיו איתנו בכל רגע ,עם זה לספר על הג'ינס החדש שקניתי או לשתף סיפורים מהעבר ובקושי, הם תמיד היו איתנו ובשבילנו.
הלימודים היו משותפים עם אנשים מכל העולם כך שהכרנו כל כך הרבה אנשים מכל כך הרבה מקומות, עצוב לי לעזוב אותם...
איטלקים, גרמנים, רוסים, מקסיקנים, יפנים, צפון קוראנים, צרפתים ועוד... פגשתי תרבויות שונות וכל אחד נתן קצת מעצמו ומהמדינה שלו במהלך השיעור, צוות המורים והמדריכים היו מדהימים , נהננו איתם וצחקנו איתם.
קשה לעכל כמה שהזמן עובר מהר, כמה חוויות צברתי בשבועיים, כמה אנשים הכרתי וכמה אנגלית דיברתי ,אני מקווה שאני יחזור לארץ וישמור על קשר עם כל האנשים המדהימים האלה שהם כבר חלק גדול ומשמעותיי בחיי.
אני מודה לכם על ההזדמנות הענקית שההנקתם לי, על התמיכה שלכם, על הדאגה,על הביטחון ואל הערכים שהתמאתם בי. אני מעריכה את זה בכל ליבי ושולחת לכם חיבוק ענק ענק ומוחץ
אוהבת אותכם המון כי באמת אין כמוכם
