אני לא יודעת איך אני הולכת לסכם את הדבר הזה שהייתה החוויה הכי טובה שלי לסכם אותה בכמה מילים .
אני יתחיל מזה שקוראים לי עדן שריבקר .
אוקיי אז הכול התחיל מזה שחזרתי הביתה ואמא שלי סיפרה לי שאני הולכת לטוס ללונדון עם בן דוד שלי, התרגשתי ברמות מטורפות ולאט לאט הזמן עבר והגיע הרגע שאנחנו צריכים ללכת למפגש , כשאני ובן דוד שלי מגיעים וראינו תמדריכים אמרנו "קיבלנו את המדריכים הכי מגניבים", אני אשקר שלא פחדתי, פחדתי שאני לא אתחבר לילדים, שאני הולכת להיות אתם שבועיים שלמים עם ילדים שבחיים לא הכרתי ויודעים מה, אני לא מצטערת על שום רגע,
ביום הראשון נפרדנו מההורים והמדריכים לקחו אותנו לנקודת מפגש אני ובן דוד שלי ישבנו בשקט ולא דיברנו וככה גם כולם, עלינו על המטוס והתחלנו קצת לדבר אחד עם השני ולהסתובב ולהרגיש קצת יותר בנוח, לבסוף הגענו לחדרים והלכתי לחדר עם מי שהכי התחברתי מבין הבנות, וברגע שהגעתי לחדר פרצתי בבכי כי לא ידעתי מה אני הולכת לעשות פה שבועיים, בלי אמא ובלי אבא, בלי אח שלי שיציק לי ובלי אחות שלי שתדבר איתי, חברותי לחדר ראו אותי בוכה רצו אליי וניחמו אותי וחיבקו תחיבוק הכי חם שיכלו לתת ! באותו רגע עלה לי החיוך ואמרתי לעצמי שהכול יהיה טוב,לאט לאט הכרנו וכול יום ויום היה לי כחוייה , השופינג, החברים , המורים....
לפעמים הייתי מסתכלת ואומרת לעצמי למה לי מגיע כול הטוב הזה , באותו רגע מצאתי את עצמי רוקדת מקארנה עם איטלקים , גרמנים, ישראלים, בולגרים, רוסיים שהכרתי עוד היום!!
כשעלינו לחדר דיברנו כוללל הלילה ולא יכולנו לישון מרוב ההתרגשות וקמנו בבוקר עם חיוך מאוזן לאוזן לעוד הרפתקה חדשה!
ככה הימים עברו, כול לילה ולילה הייתה נכנסת המדריכה שלנו ובודקת מה איתנו ומדברת איתנו,ונותנת לנו את העצות הכי טובות שיש, אישית הרגשתי שהיא כמו אמא שנכנסת להגיד לילה טוב, שבודקת שהכול בסדר, ויום אחד בלילה בשקט אמרתי לה את זה ואת החיוך שלה באותו רגע אני לא אשכח, אני זוכרת עד כמה שנהנתי, רק לחזור לשם, ועוד פעם יצאתי מהסיפור שליי ?? אז נמשיך, אני ילדה שמקפידה על האוכל שלה רק אוכל בריא ולא אכלתי שם כלום במשך כמה ימים אחדים ומדריכים המדהימים שלי גילו את זה ובאותו רגע סידרו לי את האוכל המתאים בשבילי, כול בוקר היינו קמים עם חיוך והולכים לאוכל ביחד, לצחצח שיניים ביחד ולישון ביחד, הדבר הזה היה הדבר הכי כיף שהיה לי בחיים, אני נהנתי מכול רגע, באמצע השבוע המדריכים לקחו אותנו לפעולה ואמרו לנו שיש להם הפתעה, כולנו יודענו מה היא??
אבל אף אחד לא ידע שכול ילד וילד, ילדה וילדה יתחילו לבכות, הם חילקו את המכתבים מהמשפחות שלנו לכול אחד ואחד , כולם פתחו את המעפות ופרצו בבכי, הגעתי לחדר ושמתי את המכתב מעל המיטה וכול יום קראתי אותו מחדש.
יום אחד יצאנו לאירופה פארק וזה הדבר הכי מגניב שעשיתי בחיים שלי , בחיים לא נהנתי ככה.
ומלא סיורים שכול פעם החיוך שלי עלה בפנים .
הדבר הזה הוא נטו חוויה, אספנו בדיחות, חברים מכול העולםם, אין דבר יותר כיף מזה, לבסוף ביום הפרידה עשינו שיחת סיכום ונפרדנו להורים.
היום אני מסתכלת לאחור ולא מבינה שעברתי דבר כול כך מדהים , אני מאחלת לכול ילד וילד לעבור את זה, ועכשיו ישלי את האחת החברות הכי טובות שלי שהכרתי שם, והיא עוזרת לי בהכול ויהיא כמו אחותי הגדולה, אני מסתכלת היום לאחור ורואה עד כמה שהיה לי כיף, עד כמה שנהנתי, ללא מסכות, ללא שקרים, נטו שבועיים של כיף ושאחווה, שבועיים של אנשים אמיתיים,
אני מאחלת לכם לעבור גם את החוויה הזאת, תודה מדריכים ותודה לכם כול הסמאר סקול על הקיץ הטוב ביותר שהיה לי!!!!!