ליר

מה שקרה לי בסאמר סקול לא היה סיפור, כי סיפור זה משהו טוב, עם סוף טוב.  היה לי אגדה בסאמר סקול, כי אגדה זה לא טוב, וזה לא מדהים.

זה מ-ו-ש-ל-ם. 

המדריכים הבריטים שפגשו אותנו שמה היו כל מה שתמיד רציתי וגם המורים בלימודים לימדו בצורות שונות ויותר טובות. 

המדריכה הישראלית שירטל הייתה נפלאה! היא הייתה מדהימה, אכפתית ותומכת..  ולא משנה כמה המצב היה מסובך, היא מצאה פתרון ועודדה אותנו.  הילדים מהארצות האחרות היו נחמדים והיינו איתם הרבה.

הילדים מישראל היו מושלמים, הם היו ממש נחמדים ויש לי משם המווון חברים. המקומות שביקרנו בהם היו טובים, הם היו מעניינים וחווייתיים, היו הרבה קניות ( שאת זה ממש אהבתי) וכולם יצאו שמחים ומאושרים. המגורים היו נפלאים! הבנות בקומה שלנו הפכו להיות חברות ממש טובות שלי, אפילו התיידדנו עם הבנות מהארץ האחרת ( כזחסטן) בקומה שלנו. 

זמן האוכל היה שעת הצחוקים שלנו, אהבנו לצחוק על האוכל.. (אל תדאגו הוא לא נפגע).שעות הפעילות בצהריים היו תמיד כייפיות וזמן לשחק או ליצור דברים חדשים.. אם כבר כתבתי דברים חדשים, אז גם הפעילויות ערב, היו זמן לכיף, ולהכיר חברים חדשים.

סאמר סקול זאת חוויה מושלמת, מכל הכיוונים.. זה שינה לי את החיים,( ואני לא מפסיקה לחשוב על זה) אני בחיים לא אשכח את זה, תמיד כשאני נזכרת בזה( שזה כמעט כל הזמן) עולה לי חיוך על הפנים. והחיוך הזה, ישאר שם, תמיד.