אם היתי מנסה לעצום את העניים לפני הטיסה, לנסות לדמיין איך זה יהיה, לנסות לחוות את זה בראש דקה לפני- לא הייתי מצליחה. בלתי אפשרי לדמיין את החוויוה הזאת בלי לחוות אותה. פשוט בלתי אפשרי.
אני רז דוידסון מנתניה, בת 16, ויצאתי השנה לסאמר סקול ברדינג.
הכל התחיל כבר בשדה, חברות ילדים שנוסעים בלי ההורים שלהם, נהיים חברים הכי טובים כבר אחרי 5 דקות של שיחה. עולים למטוס כאילו מכירים כבר שנים ונוסעים ביחד לאנגליה.. נשמע הזוי, אבל ככה זה היה.
כולנו התרגשנו, רצינו להגיע כבר (כי מי אוהב טיסות) ולהכיר עוד אנשים, מעוד מדינות.
הקמפוס היה מדהים!! לכל אחד צוות חדר פרטי, עם נוף מדהים למגרשים של האוניברסיטה. התמקמנו, ערכו לנו סיור במקום, הלכנו לאכול ויצאנו להכיר אנשים.
במשך השבועיים הכרתי איטלקים, יפניים, אוסטריים, צרפתים, ברזילאים וכמובן בריטים.
כל יום נפתח בארוחת בוקר, ממשיך לצהריים ונגמר בערב (כן אכלנו פה המון!)
במשך היום למדנו קצת (ממש טיפה) והיו פעילויות (לרוב ספורט, אבל גם ספיד דייט, ערב סרט, ועוד) בכל ערב.
הפעילויות והלימודים מתבצעים בערבוב של ילדים מכל העולם, ומדברים בהן באנגלית (כמו כל דבר פה)
היציאות ללונדון היו מושלמות! אחת הערים היפות ביותר שראיתי (כןכן זאת פעם ראשונה שלי שם, מותר להתלהב).
אז ככה, כל יום כמעט נסענו מהמרכז שלנו באוטובוס (בערך שעה וחצי) ללונדון. הנסיעות היו מצחיקות (כי אנחנו ישראלים וזה בגנים שלנו לצחוק) וכמובן שחייבים לחגור אצלם.
בלונדון ביקרנו באתרי תיירות הכי מוכרים: הביג בן (זה הפעמון בתוך המגדל, מסתבר), לונדון איי, הייד פארק, שייט בתמזה, מדאם טוסו, אוקספורד סטריט (וגם בעיר אוקספורד עצמה), הופעה של בילי אליוט ועוד ועוד...
הביקור שלנו בפארק האימה ת'ורפ פארק היה ביום הכי גשום וקר, מה שהיה קצת לא נעים אבל שווה ביותר, כי הפארק היה ריק לגמרי! הספקנו את כולו ואפילו כמה פעמים, כי המקסימום שעמדנו בתור היה 5 דקות!
היו לנו את המדריכות ליאור וחן המדהימות שאני חייבת את הטיול הזה להן, ולמדריכים המקסימים של בית הספר ארדמור. בלעדיהם זה לא היה אותו דבר
לצמצם את זה לכמה שורות זה כל כך קשה, במיוחד כשאני יכולה לדבר על זה שבועות...
אז זהו, ככה נגמרו השבועיים הכי מדהימים בחיים שלי.
שבועיים שהרגשתי בעולם משלי עם חברים שלי, שבועיים שהסתכלתי ימינה שמאלה ימינה ולא להפך, שבועים שלא נגעתי בשקלים, שבועים שבהם המבטא הבריטי הקיף אותי, שבועיים של עצמאות מוחלטת, שבועיים שחגרתי חגורות באוטובוס, שבועיים שהתעוררתי מדפיקות בדלת ולא שעון מעורר, שבועיים של התחלות חדשות עם אנשים חדשים, שבועיים שהמדריכים שלי היו בעצם ההורים שלי, שבועיים של כיף צרוף, שבועיים של- אנגלית, אנגלית, אנגלית.
שבועיים של סאמר סקול.
שבועיים של חיוך.
