Brunel בוגרים 23.7.2012

הסיפור של קארין ואמילי

שלום לכל ההורים.

היום שלנו אתמול התחיל ביום רגיל: ארוחת בוקר (שלא כמו בישראל – בלי גבינות, בלי סלט, בלי ביצה, אבל הסתדרנו).

בהמשך היום נפרדנו מהאיטלקים וחילקו אותנו לכיתות חדשות.

המורה שלנו התלהב מאייל גולן ועמיר בניון (למרות שהוא בריטי) אז השמענו לו בזמן השיעור כמה שירים והוא מאוד התלהב ונהנה (וגם אנחנו – קצת טעם מהבית).

אחרי ארוחת הצהריים גילינו שאחד המדריכים "נרצח" (זאת הייתה פעילות הצהריים המגניבה שהכינו לנו) והפכנו לשוטרים כדי לפתור את התעלומה...

איך שהוא היינו צריכים להציל ביצה מקומה שנייה מבניין כדי לפתור את הרצח (למרות שעד עכשיו אנחנו לא מבינים מה הקשר).

לצערנו הביצה נשברה!

לבסוף, הצלחנו לגלות מי רצח את מרטין והוא קם לתחייה.

בתור יהודים אין סיכוי שנוותר על קידוש אז ערכנו לעצמנו מיני קידוש צנוע ומרגש.

עידן היה האבא של שבת וגל הייתה האמא של שבת.

קידשנו על הלחם ועל מיץ אוכמניות במקום תירוש (זה הדבר הכי קרוב שמצאנו כאן ליין) וכמובן על הנרות.

שישי ראשון בסאמר סקול בלי המשפחה והחברים עבר עלינו בשלום ואנחנו לא שכחנו לצאת לבלות ודיסקו בינלאומי חיכה לנו בשעה שמונה בערב (נראה מי יצא בישראל בשעה שמונה בערב לדיסקו).

באותו הזמן, טקס פתיחת האולימפיאדה שודר בטלוויזיה ואני (אמילי) שלא יכולתי לבוא לדיסקו כי אני לא מרגישה טוב צפיתי בו ביחד עם הסטודנטים הסינים.

מלא מלא סינים או כפי שאנו קוראים להם מלא מלא סינים מינים.

משפחת קייזר יקרה שליי (קארין) אני מתגעגעת אליכם מאודדדד, אתם חסרים לי פה אבל אני מקווה שאתם נהנים לכם בבולגריה. תשמרו על עצמכם ואל תשכחו גם להתגעגע קצת אלייי  (; אוהבת אותכםםם הכי שייששש וכמובן קיקה (אחותי),בטיטו וגולייי כמה שאני מתגעגעת אליכםםם  ואוהבת הכי שיששששש.

אני (אמילי) רוצה למסור לכלב צ′אקי ד"ש וגם להורים שלי. אני אוהבת אתכם.  

לכל ההורים, המשך יום מצוין,

מאיתנו, קארין ואמילי.