חוויותיה של מדריכת סאמר סקול

 דפנה, חברה בסגל ההדרכה של סאמר סקול באנגליה, שבקיץ האחרון הדריכה קבוצת נערים ישראלית מספרת לנו על חוויותיה עם קבוצת בני- נוער בשבועיים צמודים- צמודים. דפנה העבירה להם פעילויות, ניהלה איתם שיחות נפש, נסעה איתם בכל פעילות וטיול, דאגה שיאכלו וישנו כמו שצריך. כמדריכת סאמר סקול היא היתה קצת כמו אמא, חברה ואוזן קשבת 24 שעות. וכן, היא כבר מחכה להיות שוב מדריכה במחנה קיץ סאמר סקול.

דפנה מספרת לנו שהקבוצה הישראלית מורכבת מילדים ובני נוער שאינכם מכירים עד הגיבוש שלפני סאמר סקול, אבל זה לא מפריע להם להפוך לחברים טובים בתחילת ההרפתקה ולשמור על קשר גם אחרי סיום הסאמר סקול.
דפנה מספרת ש"היתה לי קבוצה מדהימה- כולם הסתדרו ממש טוב והיו חברים של כולם. אם היה ילד שהיה קצת יותר מופנם, הקבוצה קיבלה אותו בזרועות פתוחות, והוא השתלב במהירות ובקלות. אני מנוסה בהדרכה, הדרכתי הרבה קבוצות ונפגשתי עם הרבה בני – נוער, וחיבור כזה בקבוצה לא ראיתי במקום אחר, כבר בשדה- התעופה הם התחברו ביניהן ונראו כמו קבוצה מגובשת- וזה ממש נהדר. בקבוצות כאלו, גם מי שקצת ביישן או לא יוצר קשרים חברתיים במהירות, מוצא את המקום שלו במהרה. הרבה מזה גם בעזרת המדריכה, כמובן, שזה חלק מתפקיד ההדרכה- לדאוג להשתלבות החברתית ולתחושת ה"בית" של כל החבר'ה".

כמדריכת סאמר סקול, מספרת לנו דפנה,  היא ליוותה את החניכים  לאורך כל תקופת הסאמר סקול. "כמעט כל דבר הוא בתחום האחריות של המדריך. התפקיד של המדריך זה לארגן את כל מה שקורה מבחינת המקום, כלומר- לוודא שהלו"ז יעבוד כמו שמתוכנן, זה גם להיות לילדים חבר מצד אחד, ואמא מצד שני- זאת שנותנת את הנשיקה והחיבוק בלילה ודואגת להם- אם הם ישנים מספיק, ואם האוכל טעים להם, ואם הם מסתדרים עם המורים המקצועיים. להיות זה שאפשר לפנות אליו אם משהו לא מסתדר, אם יש שאלות, בעיות, צורך לשפוך את הלב ולהיפתח בפני משיהו שיקשיב. וגם לדאוג שיהיה להם כיף- לבדוק את הלו"ז ולראות מה מתאים להם יותר, לשתף אותם בקבלת ההחלטות".

כמובן שלא כל אחד מתאים להדריך במחנה קיץ סאמר סקול. דפנה מספרת שמדריך צריך שתהיה לו  את היכולת המופלאה לדעת לשלב בין להיות אמא וחבר, להסתדר טוב עם עבודת – צוות.
"להיות לויאלי, להיות מודע לעצמו ולתכונות שלו, להיות רגיש לצרכים של הילדים והקבוצה. מדריך טוב גם יודע להעניק מידה רחבה של עצמאות, כמובן בגבולות, אבל לתת לילדים חופש ויכולת בחירה- להביט בהם כאנשים בוגרים. למשל, לתת להם לארגן פעילויות שהם רוצים לעשות בעצמם, להתייעץ איתם כקבוצה, לתת להם להרגיש שמותר להם להתבטא, לדבר, לחלוק. כמובן שגם צריך מנהיגות וכריזמה. הכי חשוב- לדעת לשלב בין כמה סוגים שונים של אחריות. כל מדריך יש לו מדיניות שונה בתחום העצמאות והאחריות – אני אישית מאוד מאמינה במתן יכולת פעולה עצמאית, תוך הצבת גבולות ברורים אך לא נוקשים, כאשר הקבוצה נהנית לקחת אחריות על העצמאות שלה".

לפי דפנה, החבר'ה שמגיעים למחנה קיץ סאמר סקול בהחלט משפרים את השפה האנגלית 

"מדי יום יש 4 שעות לימוד אנגלית בכיתה, שמתמקדות בעיקר בהרחבה של אוצר המילים וכישורי ניהול שיחה בשפה האנגלית. יש הקפדה על הגייה נכונה ושימוש תקין בזמנים ובסדר המילים במשפט. את צריכה לזכור שהתקשורת בין הילדים הישראלים לקבוצות שבאות מחו"ל מתנהלת רק בשפה האנגלית באופן יומיומי, והתרומה של השיחות הללו, מעבר לשעות הלימוד הרשמיות, היא ענקית".  

ולגבי געגועים, דפנה אומרת שלהפך.  " היה צריך להסביר להם שאין לנו מקומות מוזמנים לשבוע נוסף אחרי תום הסאמר סקול, ושאנחנו חייבים לחזור לישראל. הקבוצה ממש רצתה להישאר שבוע נוסף, כי הם התחברו ונקשרו ועשו המון כיף ביחד ויצרו לעצמם חוויות משותפות. לא היו בעיות של געגוע הביתה, החבר'ה נתנו תחושה ממש נעימה ומהנה, ואף אחד לא רוצה לחזור כשכיף לו, לא?".
דפנה מספרת שהיא בהחלט רוצה לחזור להדריך בסאמר סקול. "אחד החששות הגדולים הוא, כמובן, מה אם לא תהיה לי קבוצה כל כך מדהימה כמו זו שהדרכתי בקיץ האחרון. זו באמת הייתה קבוצת ילדים נפלאה, והייתי רוצה שהקבוצה הבאה, אם אדריך, תהיה נפלאה לא פחות. זו הייתה חוויה מיוחדת גם בשביל הקבוצה וגם בשבילי, וברור שהייתי רוצה להיות שם פעם נוספת. גם לחזור לעבוד בצוות המדריכים זו חוויה נפלאה- המדריכים מנוסים ומיומנים, ומקפידים על הבטיחות ועל הרווחה- כמו מזון ולינה, ויחס ראוי לילדים, לא פחות מאשר על איכות השיעורים או החוויות המהנות שהילדים עוברים. אני אישית היית מרגישה רגועה אם הייתי שולחת ילד שלי לסאמר סקול, מפני שהייתי יודעת לבטח שהוא נמצא בידיים טובות".

דפנה הדריכה במרכז גריניץ'.